בא לי לפרוק ןזה היה ארוך אני מאוד יעריך אף אחד לא חייבת לקרןא עד הסוף.. אני בת 20+1 חיה עם הבן זוג אצל אמא וממש קשה לי , לא יודעת איפה להשים את הראש כבר , אין לי כוחות כבר באמת!! אמא שלי , פשוט מנצלת אותי רגשית מחשבתתי פשוט לא טוב לי פה ,ואין לי לאן ללכת כרגע אין ברירה אלא רק להישאר פה תקןפה עד שהילדה תיכנס לי למעון שגם זה מפחיד אותי ואין ברירה להשים אותה במעון כדי לעבוד ואז אוכל לעבור לדירה ותהיה לי את הפרטיות שאני צריכה. אני מרגישה פשוט כל כך רע עם עצמי ,כל מילה קטנה מכבה אותי ,מדכא אותי ולא משנה כמה אלחם לעבור ממנה הלאה, ולא מספיק זה הבן זוג שלי פשוט צרה ,צרה צרורה ,מגיע מהעבודה מתקלח ויוצא לחברים בטענה שהוא הולך להביא כסף , כבר לא סומכת אליו ומרגישה שהוא בוגד בי ,למרות שסקס יש והוא טוב עדיין משהו בי תמיד צורח לי שמשהו פה לא בסדר,לא מסתדר ,כל היציאות האלה ,כיאלו רווק ,וחוזר מסריח מבירות ודברים שהוא לוקח ,הוא מבחינתו אני צריכה לקבל ולהבין אותו תמיד יש לו תירוצים למה המילה שהוא הבטיח לי נשברה ,ונשבר לי הזין כבר ,אנחנו נפרדים וחוזרים והוא פשוט משחק איתי משחקים ,והוא יודע שכל מה שאני צריכה זו יציבות ,ואין לי שום יציבות איתו,באמת כבר אין מושג מה לעשות ואל תגידו לי תפרדי ממנו,ועדיף לך בלעדיו ,זה לא קל להיות במקום הזה אף פעם, כל מילה שנייה שלו פשוט חרטה בונה , לא יכולה כבר נחנקת מהאפס הזה ,ואני לא יודעת כבר מה לעשות כדי לעשות טוב, כשאני שותקת זה לא בסדר,וכשאני מדברת זה גם לא בסדר בכלל . בא לי רק לבכות ,רק לבכות בלי לעצור , שאלוהים יעזור לי כבר. לא פשוט לי בכלל כל המצב הזה ,ובמשפחה שלי כל מי שרוצה לפתוח אליי פה אל המצב כיאלו מקסים לי להיות ככה מדבר וצעוק לי את כל הדברים שבא לו, רוצחים לי את הנפש לא מסוגלת יותר לעמוד על הרגליים ולהקשיב לקולות שלהם מתנגנים לי בראש בלי שום יכולת להשתיק וכבות אותם. בא לי לברוח עם הבת שלי רחוק ולהיעלם לכולם זה מה בא לי , הלוואי והיה לי מקום ללכת אליו אם הבת שלי לשבןע שקט מכולם פה ,לנקות את כל הרעל שלהם אליי, הלוואי אבל אין לי לאן אין ליי איןן אני משתגעת כאן , האור היחידי שיש לי זו הילדה שלי בקטנה היא משאירה אותי חזקה, בחיוך שלה ,במבטים התמימים שלה שאומרות לי אמא אני איתך היה בסדר אל תדאגי אם לא היא מזמן הייתי קופצת מאיזשהו בניין והנשמה שלי היית נחה בשקט .