איך מתקדמים עם טעימות אם אין לילד התעניינות באוכל? ילד בן 6 ח הוא אוכל איתנו, רואה אותנו אוכלים, הוא כן משליח ידיים ומנסה לתפוס אוכל מהידיים/שולחן, הוא עושה תנועה עם השפתיים כשרואה אותנו אוכלים. אבל כנראה זה סתם סקרנות כי רואה משהי חדש, כי ברגע שאני מנסה לתת טעימות הוא מסובב ראש, סוגר פה, דוחף את היד שלי עם הידיים שלו. בקיצר מסרב בתוקף. אז אין פה בכלל 2 כפות ביום , זה רק לגימה של גרגיר מהעצבא שלי... וכבר עשיתי הפסקה כמה פעמים וניסיתי שוב... ניסיתי כל מיני מרקמים גם וטמפרטורות. הוא פשוט לא מעוניין. עוד מישהי נתקלה בסרבנים כאלו?
התפתחות התינוקהתפתחות התינוק
💬8 תגובות

תגובות (8)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באוגוסט 2023 בשעה 10:43
ניסית לשים לו על המגש ושיקח לבד?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באוגוסט 2023 בשעה 11:10
יש כמו מוצץ טעימות אולי יעזור
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באוגוסט 2023 בשעה 11:11
כזה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 באוגוסט 2023 בשעה 12:49
הוא לא יושב עצמאית עדיין אז משיבים אותו על ידיים או על כיסה אוכל שיורד לזוית 45 מלות אבל אז לא כזה נוח לו להגיע למרגש. כן ניסיתי לשים על מגש וגם על צלחת הוא משחק אבל לא הייתי אומרת שמנה לאכול את זה. ואז הכל מלוכלך כולל אותו אבל אוכל לא נכנס לפה חח אנסה באמת את המוצץ. תודה

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

בא לי לפרוק שזה פשוט לא כיף צמודים זה עינוי. סיוט אני מרגישה אמא חרא שבכלל עשיתי להם את זה. אין באמת יכולת לתת ולהקדיש לכל אחד מהם את תשומת הלב שאותה הוא צריך. כל ערב זה כאוס אחד גדול. לופ שלא נגמר הרדמות של שעות אין חיים אין שינה במיוחד כשהגדולה ילדה דיי נוחה והקטן הכי לא. כל דבר מפריע לו, טונוס שרירים מוגבר ועוד מיליון דברים. וכמובן שבכל עת מודה על הכל ומתפללת שיהיו בריאים. אבל אני? אין אותי כבר אני עצבנית, מסריחה מחלב אם, מותשת, חסרת סבלנות ובעיקר מרגישה האמא הכי חראית בעולם. שאני לא מצליחה להרגיע לא משנה מה אני עושה, שאני לפעמים פשוט בוכה מרוב שקשה. והם מה הם אשמים? אנחנו בחרנו להביא אותם בהפרש כל כך קטן. אני לא רואה אור בקצה המנהרה. אני בקושי שרק הולך ונעשה קשה יותר ויותר. הרדמות ארוכות מאוד של הקטן, שעות של הרדמות. ניסינו יעוץ שינה וניסינו אוסתאופט וניסינו עוד מיליון דברים. הילדה גם לפעמים מאבדת את זה וצורחת עד שנרדמת ואנחנו מנסים להרגיע בכל דרך אפשרית. בעלי ואני? אין לנו שום זוגיות. אני מסיימת את היום סמרטוט בלי כח אפילו להכין לעצמי משהו לאכול, עד שהם נרדמים זו כבר שעה כל כך מאוחרת שכבר לא בא לי לאכול שום דבר. אני בתוך סיוט. אל תעשו צמודים. לא בשבילם ולא בשבילכם. זה חרטה כל מה שאומרים שזה הכי כיף והכי נכון. זה לא. כל תינוק צריך את תשומת הלב שמגיעה לו עד שהוא מספיק גדול ובשל לאח קטן. נכון שאולי יצאו לכם ילדים נוחים. או שהגדול יהיה הקשה יותר והקטן יוולד ויעשה לכם חיים קלים. אבל זה רק בגדר אולי. כי יכול להיות מאוד שכמו אצלי, הקטן יהיה הכי קשההההה בעולם שלא תדעו כבר איך עוד אפשר להתמודד. וניסינו הכל. אני עצובה, מותשת, עייפה והלכו לי כבר האמא של הפטמות
אמהותאמהות
💬9 תגובות❤️1 אהבה👍4 לייקים