שבוע 39+1 יש לי שיעול ממש כבד וגם צינון אני מרגישה חולשה וכאבים בכל הגוף מישהי חוותה את גם ? מפחדת ללדת ככה מה עושים עם זה ?

מה הסיבה לחוסר תאבון אחרי לידה ,?? מישוהיא קרה לה דבר כזה ?

בנות אתן לא מבינות כבר מהבוקר שאני פשוט נכנסתי למצב ״הלם״ מצב כזה של פחד אימה! מה שלא הייתי מתחילת המלחמה, כל כך הרבה דיבורים מסביב על מלחמה על איומים כוננות שיא, אני בקושי אכלתי היום ולא מרגישה שום רעב (אכלתי כי חייב לעובר) מרגישה בסטרס בלחץ בפחד תחושת הלא מודע הזה ממה עומד לקרות או לא - כאילו שיש לי בגרון בכי ענקי להוציא ואני בולעת אותו ושותקת! בקושי מדברת גם לא מצליחה לשתף אפילו את בעלי בהרגשות כי מנסה להרגיע את עצמי, ולא באמת עובד לי. בתוך תוכי אני מתה מפחד ורק חושבת על מה יהיה. אני גרה בצפון חודש 8, מתחילת המלחמה פחדתי שברגע של הלידה יהיה בלגן כזה בצפון ואפילו בעלי יהיה במילואים ואני אהיה לבד! (הוא כבר היה במילואים מתחילת המלחמה ועד לפני חודש שוחרר) רוב ההיריון העברתי לבד, די אין לי אוויר בריאות כל כמה דק אני מוצאת את עצמי מוציאה נשיפה שמרוקנת כבר, אני לא רוצה להגיד לעצמי שהמצב הזה נקרא ״חרדה״ ולא ״דיכאון״ לא רוצה להיות תחת המסגרת הזאת! אני כל כך רוצה לנוח ולהיות רגועה ולא מצליח לי. השיא של היום היה כשאחי הגדול היום קיבל שיחה מהמילואים לצו 8 ונאמר לו: ״אין ברירה אנחנו בכוננות שיא״ שם כבר השתתקתי!!! אני לא רוצה לבכות ליד ההורים שלי או בעלי והמשפחה בכלל כי באמת מנסה להיות חזקה, אבל אין לי את הכוחות. אני בהיריון ראשון וזה הסרט הכי רע שיכולתי לדמיין לעצמי! סורי על החפירה הייתי חייבת לפרוק והעדפתי כאן 😪😞 הלווואי שנדע ימים שקטים הלוואי שהכל זה פייק ניוז ולא יהיה שום דבר חריג ממה שעכשיו.

אני חייבת לפרוק אני עזבתי את הבן זוג הרעיל שלי אני בחודש שישי עוד שניה וקמתי והלכתי מהמקום שהייתי בו עברתי פשוט התעללות רעה מהצד שלו וספגתי המון זמן אל תשפטו אותי קשה לי רע לי רציתי להקים משפחה נורמלית ולא חשבתי שזה מה שיקרה לי אני עדיין אוהבת אותו למרות הכל ואני לא יודעת איך להרים את עצמי קשה לי למרות כל מה שהוא עשה לי אני יודעת שאם אני חוזרת אליו זה ימשיך ההתנהגות הזאת אז אני פשוט מבולבלת קשה לי ברמות

מישהי יודעת אם עושים גשר שקוף בשיניים(הקשתיות) צריך לעקור את כל השיני בינה?

אני בהריון מהבן זוג שהיה לי גיליתי יומיים אחרי הפרידה יש לציין שאני בת 18 הוא קצת יותר אבל הריון בגיל כזה זה הפחד לספר לאמא ופשוט באותו רגע שגיליתי נפל עליי כל העולם והוא היה עסוק בלקרוא לי שקרנית ולדבר מגעיל יום אחרי שסיפרתי לו על ההריון הוא התחיל עם חברה טובה שלי,אני בשבוע 20 כבר עכשיו יש לי שאלה אתן חושבות שאני המוגזמת? אנחנו בטוב עכשיו אנחנו לא בקשר הוא רק שולח הודעה פעם לשבועיים ״הכל בסדר?״ ועכשיו עוד פעם בנות סיפרו לי שהוא התחיל עם מישהי אחרת שאני מכירה ובא לי לשלוח לו הודעה שדי יכבד אותי ויפסיק כי בסופו של דבר בנות באות ואומרות לי את זה בזמן שאני סוחבת ילד שבסוף הוא אבא שלו כאילו מרגיש לי זלזול ברמות כי אני מתמודדת עם ההריון הזה לבד אין לי כבר חברות איבדתי את כל מה שהיה לי כשנכנסתי להריון בנתיים אני לא עושה כלום חוץ מלהסגר בחדר ולבכות והוא ממשיך כאילו הכל טוב יש לך מבחר של בנות למה לעשות דווקא? שתבינו אנחנו לא גרים באותה עיר הוא גר שעה+ ממני אז אין לו מה לחפש עם בנות מהעיר שלי אז למה? לשלוח לו הודעה לבקש ממנו שיתחיל לכבד? בסוף אנחנו נהיה בהורות משותפת וזה לא ילך ככה עכשין באמת שלא אכפת לי אנחנו כבר לא ביחד מקבלת לגמרי אבל יש לך את כל המדינה למה ללכת על בנות שאני מכירה?