מעולה שאמא שלך עוזרת לך.קודם תעשי בדיקות דם כלליות אולי יש לך חוסרים למשל חוסר בברזל עושה חוסר תאבון,,,ביום של החיסון של התינוק תשתפי את האחות טיפת חלב בתחושות שלך

בהחלט את לא הראשונה ולצערי כנראה גם לא האחרונה, גם אני חוויתי חרדות איומות מכל דבר אחרי הלידה הראשונה שלי ברמה כפייתית שלא הייתי מסוגלת לישון אם לא היה מישהו ער יחד איתו, בחודש הראשון בשיא העייפות בלילה גם אחרי ימים שלא ישנתי במהלך היום כי היו מבקרים וכו׳ כל עוד בעלי ישן גם לא יכולתי לישון ושאף אחד לא ישמור על התינוק (שישן בעצמו!) הייתי ממש מנסה בכוח להרגיע את עצמי ולהירדם ולא הייתי מצליחה מהפחד שאני אפספס משהו, שלא אקום כשהוא בוכה,שמשהו יקרה.. ועוד, כשהייתי עולה איתו במדרגות הייתי מדמיינת שהוא נופל לי מהידיים מהמעקה, פעם אחת כל התקופה הזו נהגתי איתו לבד ודמיינתי לאורך כל הנסיעה שאני מאבדת שליטה על האוטו ומתנגשת ברכבים שמולי, ועוד מלא דמיונות שהיו קשים לי מאוד! עד שאחותי אמרה לי שהמושג ״דיכאון אחרי לידה״ הוא לא רק על עצבות וה״דיכאון״ הנפוץ הזה שמדמיינים אלא גם התנהגויות כפייתיות כמו שאני מתארת ובהתחלה אמרתי שלא נשמע לי הגיוני ובאמת חקרתי והבנתי שוואלה אני ממש ממש לא לבד ולמדתי על זה וקודם כל הרגשתי שאני לא לבד ולא חריגה ולא מקולקלת! והתחלתי לחבק את עצמי ומתוך ההבנה שמה שקורה לי הוא לא אופי אלא נטו הורמונלי וזמני וחולף כבר זה הרגיע אותי והופ כן הצלחתי להירדם וראיתי שאני קמה כשהוא בוכה ולא קרה כלום, אז עניין אחד השתחרר לי ונעשה לי ביטחון, לאחר מכן החלטתי שאני רוצה לפתור את הפחד מנהיגה איתו ועליתי לכביש איתו ושרתי לי ולו כל הדרך ,פחדתי אני מודה אבל כשהגעתי ליעד והוצאתי אותו לעגלה הרגשתי גדולה מהחיים, והדרך חזור עשיתי אותו דבר ונלחצתי כבר הרבה פחות! ולאט לאט התגברתי על זה וזה גם עבר כי ההורמונים התחילו להסתדר בעצמם! בקיצור חפרתי ממש אבל שתדעי לך שאת ממש לא לבד וזה עניין שחולף זו לא את!!! חבקי את עצמך ותמצאי איך את מתגברת בדרך שלך ואיפה את מוצאת את החוזק להתמודד לאט לאט שיהיה לכם נעים וטוב🤲🏻 טיפ שלי- פחות להסתמך על אחרים אלא ממש ״לקפוץ למים״ לבד כי כשאת מתמודדת את רואה שבעצם זה לא קשה ומפחיד כמו שחשבת ועצם החשיבה הזו החזיקה לך פחדים ומחשבות לא טובות! (ולא אמיתיות)