יש כמה סיבות לעשות זירוז. זה יכול להיות מסיבות רפואיות (עובר שהפסיק לגדול, עודף/חוסר מי שפיר, רעלת הריון, חשד לעובר גדול, מוניטור לא תקין ועוד) וסיבוץ שקשורות לתחושות של האישה והרצון ללדת כבר, שזה מאפשרים רק בשבועות מתקדמים בדרך כלל. בגדול הרפואה המודרנית לא אוהבת שהריון נמשך מעבר לשבוע 40 ומתחילה להילחץ כבר כשנכנסים לשבוע 41. ככל שהזמן עובר מבחינה סטטיסטית יש סיכון גבוה יותר למגוון סיבוכים. יש המון סוגי זירוזים וזה תלוי מה המצב- האם יש צירים והלידה לא מתקדמת, האם יש פתיחה וכמה, ירידת מים בלי צירים ועוד. אפשר להתחיל מזירוזים "עדינים" יותר כמו נרות פרוסטגלנדינים או סטריפינג ואפשר לתת פיטוצין (אוקסיטוצין סינטטי) או פקיעת מי שפיר ועוד. כשנותנים פיטוצין זה הרבה פעמים גורם לצירים אגרסיבים יותר, כואבים יותר. באופן סטטיסטי כשמתחילים עם זירוז עולה הסיכוי להתערבויות נוספות, כולל גם קיסרי חירום. לצורך הדוגמה- פיטוצין עושה צירים כואבים יותר, אז אישה תבקש אפידורל ואז לרוב הלידה תהיה על הגב וללא תנועה מה שמקשה על התברגות התינוק בתעלת הלידה ויכול לבסוף להוביל לקיסרי חירום עקב זמן ארוך בתעלת הלידה ואי התקדמות מספקת של הלידה... באופן אישי ילדתי את בתי הגדולה בשבוע 41+5. לא רציתי שום התערבות. אני מאמינה בגוף שלי והאמנתי בה שתצא בדיוק בזמן שמתאים לה. עשיתי מעקב וכל עוד הבדיקות היו תקינות העדפתי לחכות להתפתחות טבעית של הלידה ואכן כך היה.