כולן פה מדברות על תקופת ההריון על לפני ההריון על אחרי ההריון אבל לא זכור לי שראיתי פה מישהי שרשמה ממש קצת אחרי הלידה שחוזרים עם הבייבי הביתה . ילדתי לפני שבועיים ילד ראשון בהתחלה את באופוריה מטורפת , אושר שאין דברים כאלה , מאוהבת ביצירה שעשית עם החצי שלך ואז לאט לאט קורה משהו אחר .. מחשבות , חרדות של מה יהיה בהמשך , איך אסתדר עכשיו עם תינוק , והרבה שאלות וחששות לקראת ״הסטטוס החדש״ הא וכן .. הרבה הרבה בכי ומצבי רוח שמשתנים מקצה לקצה . את יכולה לקום עם מצב רוח הכי טוב שיש מלאה באושר והעייפות נעלמת לך ברגע שאת רואה את הבייבי שלך על הבוקר ואחרי כמה שעות מצב רוח ירוד ממש מלאה בחרדות בדאגות בעייפות וסוג של ריקנות שאין לי הסבר לה . משתפת את בעלי בהכלל הוא מקשיב , מכיל , מרים וכל מה שאפשר אבל בסוף הוא חוזר לעבודה ואת נשארת עם הבייבי בבית ושוב זה חוזר על עצמו פעם קמה במצב רוח טוב ואחרי שעה זה יכול להשתנות . בהתחלה נבהלתי לא הבנתי למה אני מרגישה ככה , הרי ילדתי את הבייבי שלי שכל כך חיכתי לו אני אמורה להיות הכי מאושרת ושמחה שיש , לא ? קראתי על העניין כי נורא נבהלתי מהמצבי רוח שלי והבנתי שזה נורמלי וזה לא רק אצלי ונרגעתי קצת . עד שלא חוויתי את זה ולא קראתי על הנושא אף פעם לא שמעתי על זה לא קראתי על זה ולא כלום וחבל שאין מודעות לכל הנושא של ״האחרי הלידה״ זה אומנם תקופה שעוברת כמו כל דבר אבל חשוב לשתף מישהו , להוציא ולא להשאיר הכל בפנים . והכי חשוב לא לחשוב שאת ה״לא בסדר״ או ה״מוזרה״ כי את בסדר גמור פשוט מפוצצת בהורמונים . תשתפו , תדברו זה משחרר .