סתם כדי לפרוק. אני בלי מצב רוח ואני אפילו לא יודעת למה. על פניו הכל מהמם חזרתי מסקירה שכלכך חיכיתי לה וזה הכי חשוב ושמח שיש אבל אני עייפה, מוטרדת מהקשר שלי עם הבת הגדולה יותר שבגלל הקושי והעייפות בעלי איתה יותר ואני מרגישה את הריחוק בנינו. מה יהיה אחרי הלידה, מפחדת לאבד את הקשר שבנינו ושהיא תתרחק ממני. אני עייפה ואין לי כוח לכלום אז הבית נראה זוועה אני רוצה שיהיה נקי ונעים אבל בלי כוחות לנקות ואין מתסכל כזה. וחמותי היא אחלה באמת אבל יש לה אמירות קטנות כאלה שמטריפות לאורך זמן. כמו אנחנו כבר שנה מדברים שאנחנו עושים פרקט בכל הבית וכל פעם כל פעם! זה מפתיע אותה מחדש שזה מה שהחלטנו. כאילו יאללה ככה אנחנו רוצים תפרגני ותשחררי למה כל פעם מחדש להגיד על זה משהו. זה הטעם שלך וזה שלנו מה קרה?! ולמה תמיד במעין אמירה סמויה כזאת פשוט תגידי דוגרי. זה שטויות אני יודעת הכל שטויות אבל זה מצטבר ואני עצבנית. בא לי להתנתק מהכל לקצת אבל אי אפשר יש את החיים והבית והעבודה ואת כמויות רגשות האשם. זהו.