בנות מישהי יודעת אם בשבוע 28+6 עדיין אפשר לעשות העמסת סוכר??

היי מעניין אותי הדעה שלכן. אני אמא לתינוקי בן 4 חודשים ואני ממש חרדה להכניס אותו לגן, גם בגיל שנה או שנתיים. אני רוצה שהילד יהיה איתי כמה שרק אפשר (לא סומכת בכלללל על הגנים עקב כל מה שקורה) אני יכולה שהוא יהיה איתי כל הזמן אבל אני מפחדת שזה לא יעשה לו טוב.. אני יודעת שגן זה מאוד מפצח את הילד כי הוא יוצר אינטרקמיות עם ילדים אחרים ולומד עוד ועוד.. השאלה שלי מה לדעתכן הזמן הכי מאוחר שאפשר להכניס לגן? (מבחינת ההתפתחות)

גיליתי אתמול על הריוו בשבוע ממש מוקדם שבוע 3+4 יש עוד בנות שגילו בשבוע כזה? כל ההריונות שלי גיליתי בשבוע כזה ואני קצת בשוק מזה. ועוד שאלה שתיתי אקסל אתמול לפני הבדיקה יש בעיה עם זה?

אחרי התאוששות רוצה לשתף אתכן בנס הלידה שהייתה לי לפני שבועיים 🙏💝 ביום רביעי בערב בעלי יצא לאירוע. חזר סחוט מעייפות אחרי יום עבודה ואחרי שהכין לי ארוחת ערב. אני הגעתי לשבוע 39+4 והחלטנו לשכב שןב אחרי ששכבנו במהלך השבוע ולא התפתחו צירים... אחרי שסיימנו נכנסנו להתקלח. לא עברה דקה - ציר ראשון. אמרתי לעצמי מה הסיכוי? הרי במהלך החודש האחרון היו לי צירים בלי סוף ושום דבר לא קרה. מחכים... ציר נוסף. במשך כמה דקות של צירים בעלי לא הצליח להחזיק את עצמו ונרדם. בינתיים אני עוקבת אחר הצירים עד שאחרי שעה של צירים כל 5 דקות פתאום נהייתה רגיעה ואמרתי לעצמי "איזה מזל שלא התעקשתי איתו (עם בעלי) לקום..." במשך חצי שעה הייתה רגיעה עד שפתאום צירים כל 3 דקות. הוא התעורר מהבכי המיוסר והשקט שלי. אומר לי בואי נתקשר להורים. הוא התקשר לאבא שלו שיבוא לשמור על הבנות בזמן שנצא לבית חולים ובינתיים התקשרתי גם לאמא שלי. ביקשתי שתבוא. תוך 5 דקות אבא שלו התייצב אצלנו והצירים כבר הפכו לתכופים יותר. לא הצלחתי להתלבש, לא הצלחתי לקום ובכלל לא הצלחתי לתפקד. הזעתי ברמות, התגלגלתי במיטה עד שפשוט ירדתי לרצפה. הבנתי שכנראה אני עומדת ללדת בבית למרות הפחדים שלי ושכנראה הבת הגדולה שלי הרגישה את זה לפניי. בהחלטה של רגע לקחתי מגבת שהייתה לידי, פרשתי מתחתיי ופשוט עמדתי במצב כריעה. הרגשתי צורך חזק ללחוץ ובאותה שנייה בעלי החליט לצאת לרגע לסלון לדבר עם אבא שלו. עם הלחיצה הראשונה הרגשתי שמשהו רציני קורה וצרחתי לו "הראש בחוץץץץץץץ, בוא לפה מהר". שנייה אחרי עוד לחיצה, בעלי במזל רץ כאילו הוא בקו הסיום של מרתון והופ, התינוק החליק לו ישר לידיים. בלי אפידורל, עם הרבה חששות ודאגות והעיקר עם הרבה מזל שהבנות שלי לא קמו - בלידה לא מתוכננת שכל כולה נס מבחינתי נולד בני המתוק. אז בהודיה ענקיתתתת - תודה לבורא עולם על כל הניסים והנפלאות כי באמת אין עוד מלבדו. ואגב, זו הלידה הכי קלה שהייתה לי. תפר קטנטן, הרגשתי הכל וזו כנראה הלידה שאזכור לנצח ואדבר עליה לעד בהתרגשות עצומה.

אמהות שהעלו לתינוקות שלהם מ120 ל180 עשיתם את זה בהדרגה? וכל כמה זמן אתם מביאות להם בקבוק?

איזה עצוב זה שאני מודעת לזה שאני לא אשאר איתו אחרי הלידה , רואה את הסוף לא יודעת מתי. יהיה טוב ❤️🙏🏻