אני ממש עם דמעות בעיניים… מרגישה מושפלת… אני ובעלי בעה מצפים לילד ראשון וחושבים לקנות דירה ע״י כך שנמכור דירה שבעלי קנה להשקעה לפני הנישואים. התייעצנו עם אבא שלו על ענייני משכנתא, הוא מבין בנדלן וקונה הרבה להשקעה והרגשתי שהוא פשוט יוצא להתקפה. היו אמירות כמו ״מה שאתם עושים זה לא כלכלי ואתם טועים״ וזה בסדר ואני מעריכה את דעתו, אבל אז בעלי הלך לכמה דקות ואבא שלו נכנס ליד2 והראה לי שהמחירים של השכירות לא ככ בשמים כמו שאני טוענת, הרגשתי שהוא מחפש איפה להוכיח שאני משקרת, קרא לי ״גברת״ בטון לא נעים בכלל כאילו אנחנו לא משפחה, אני נשואה לבן שלו ואנחנו מתחילים את הקמת המשפחה שלנו ביחד ומחשבות על קניית דירה אמורות להיות משהו משמח. זה לא שאין לנו את האופציה, אבא שלו פשוט חושב שכדאי לחכות 10 שנים שהדירה תעשה תשואה גדולה וטוען ש״גם הוא גידל ילדים בשכירות עד שקנה בית והכל היה בסדר״. הרגשתי בשיחה שאני צריכה להצטדק, להסביר את עצמי למה אני רוצה בית משלי כדי לגדל בו ילדים ושאני צריכה יציבות. מציינת שזה גם רצון של בעלי, ולא רק שלי. כשהוא קרא לי גברת בטון הזה כבר קמתי בעדינות והלכתי לשירותים להשתדל לא לבכות. זה היה כל כך לא נעים ואני לא יודעת איך להמשיך מכאן. גם אם אין הסכמה בנושא מסוים- לא ציפיתי שהוא ידבר אלי בצורה כזו