היינו אצל המשפחה של בעלי בשבת שגרים מטר מאיתנו ואף פעם לא מזמינים אפילו לארוחה. רק הלכנו להגיד מזל טוב לאחותו שילדה ולהביא מתנה. הרגיש לי שממש לא היינו רצויים. גם בקושי אמרו שלום, נראה שהיו מתים שכבר נלך. ישר התלוננו שהילדים לא יעשו בלאגןן. אמא שלו ואחותו כל הזמן עושות ממני קטנה וכבר נמאס לי להכיל את זה. פעם הייתי סבלנית. היום כבר נגמרה לי הסבלנות. זורקות לי הערות כמו : למה את צריכה מייבש בבית? מה הבעיה שלך לתלות כביסה (מה זה עניינכם?) או למשל אחותו שבחיים שלה לא עבדה אומרת לי מה הבעיה שלך שאת מגיעה מהעבודה לתקתק כביסות? אני נכנסת ב5 עם שלושת הקטנים שלי (לבד) צריכה להאכיל, לקלח, לטפל,לארגן.... והיא יושבת בבית ולא עובדת, באיזה קטע היא מותחת עליי ביקורת? או שאומרות לי את לא עובדת מספיק, תנסי לשלב גם משהו מהבית. או למשל פעם אמרו לי למה את צריכה רכב זה סתם פינוק. ובעלי במקום להגן עליי משחק אותה נחמד אליהם. בקיצור יצאתי עליווו רצח ורבנו. כל השבת אני עצבנית היה בא לי לקחת כדור הרגעה מרוב עצבים.!! משפחה שלא עוזרת בכלום חוץ מלסכסך!!!