הרגל למוצץ ..

תראי זה ממש לא חד משמעי, נגיד הרגל לישון בלי רעש- וואלה מגיל לידה דואגת שבחיים לא יהיה שקט דממה כשהוא ישן גם ככה ברחם שלי הוא שמע אותי בולסת ומעכלת את כל האוכל אז מבחינתו זה לא אמור להיות שונה, נגיד יש כאלה שטלוויזיה חדשות זה ממש רעש לבן בשבילם ומרדים אותם. נגיד להרדם לבד זה גם תלוי תינוק אבל בגדר אפשרי רק אחרי חצי שנה… הרגל לא להיות הרבה על הידיים תלוי בחלונות העירות של התינוק מתי הוא מתחיל לפתח זמנים שבהם הוא ער ואפשר לסקרן אותו ולתת לו להיחשף לסביבה לבדו (אוניברסיטה, לול, טרמפולינה וכו..) שום דבר לא חד משמעי🥲

ערבבת פה כמה דברים... ניובורן לרוב ישן כשהוא עייף גם באמצע חתונה על הרחבה. לגבי ידיים להרדמות עצמאית זה מאוד אינדיבידואלי. תלוי בתינוק וגם בגישה שלך. אני כותבת עכשיו בעודי מסתובבת בבית עם בן 9 חודשים במנשא (על הגב), מנסה להירדם). אני לא מאמינה שזה הרגל. בתפיסתי זה צורך, בעיקר בחודשים הראשונים (מה שנקרא הטרימסטר הרביעי) אבל בכלל. לעולם, בכל ימי חייהם, הם לא יקבלו כל כך הרבה מגע וקירבה כמו שמקבלים עכשיו. אני באמת מאמינה שזה עושה להם טוב וישפיע להם על כל החיים, על האמון והקירבה והיכולת ליצור קשרים בטוחים. רגעי החסד של רגע לפני הרדמות עם בת ה2.9 הם מופלאים ואין עוד רגעים כאלה של קירבה וחום ופתיחות במהלך היום. תוך שנה שנתיים היא כבר לא תרצה אותי שם. אני מאמינה בכל ליבי שכשנותנים מענה לצורך הוא מתמלא ונעלם ויפנה את מקומו לצורך אחר. אם התינוק שלך מצליח להרדם לבד וזה מה שאת רוצה- מדהים. אם קשה לו- אל תתני לו לבכות לבד. תאמיני לי שהוא יגדל מזה. זה עובר כל כך מהר ואז נתגעגע לזה... לגבי סדר יום- אפשר מהלידה. לנסות. מניסיוני עם שניים העייפות והרעב שלהם משתנים כל הזמן. למשל הבן שלי לרוב עייף בסביבות 9 בבוקר וישן בין שעה לשעה וחצי. היום פתאום ישן 3 שעות רצוף 😱 אז אני מנסה להקשיב לו ולסימנים שהוא נותן לעייפות ורעב. סדר יום זה טוב, אבל צריך גם לשמור על גמישות קלה תוך הקשבה לצרכים של הילד