עוקבת

היי, אין מה לבדוק.. זה תהליך טבעי שקורה לכל הילדים בגיל הזה, תהליך של ספרציה, היפרדות והתחלה של עצמאות.. תקין לחלוטין! עובר לבד.. אפשר לחבק, להיות שם עבורה, משחקים של "קוקו" לשים ידיים על הפנים ולהיחשף, להחביא משחק ואז להראות אותוו.. שתבין שזה לא "נעלם" אלא חוזר..

ספיר אבל מה עושים אם אני צריכה לצאת והיא לא מפסיקה לבכות? זה תקין? אני עוד שבועיים חוזרת לעבוד והבת שלי לא מוכנה להיות עם אףףף אחד כולל בעלי 😩

אז להתחיל עם המשחקים האלה של משהו שנעלם, אפילו משחק שאת מראה ואז מחביאה.. לדאוג תמיד להחזיר לשדה הראייה, שתבין שזה לא נעלם לגמרי. לגבי פרידה לעבודה או כשאת צריכה לצאת, להסביר שאמא תחזור.. ופשוט ללכת, זה טבעי וקורה לכל הילדים.. זה קורע לב אבל אין ברירה :( בבוקר כשהיא קמה להזכיר לה, את זוכרת שאתמול אני הלכתי? הנה אני חזרתי ואת כבר ישנת, ואני רוצה שתראי שאני חזרתי.. אמא תמיד תחזור להיות איתך !!!! בהצלחה אהובההה