חוויה אישית שלי, לא במטרה חס וחלילה לשנות למישהי דעה. ניסתי להניק ולא הצלחתי בגלל פיטמות שקועות. ניסתי לשאוב אבל סבלתי מכל רגע ולא נהנתי מזה. נכנסתי לדכאון מטורף מהחזה ולקח לי שלושה חודשים לייבש אותו. הייתי מתוסכלת מכל רגע והייתי כמו זומבי בבית. היום אומרת תודה על כל רגע שיש לי ילד בריא ושאני אמא עם נפש בריאה שנותנת לילד שלה בקבוק שהוא שובע ממנו 😊

לא מניקה לפני הלידה נגעלתי מזה, ילדתי בניתוח קיסרי חרום, מהרגע שראיתי אותו היה בי יצר הישרדותי משהו מלחמתי שהוא אך ורק יונק, בשבוע הראשון לחיים שלו זה כל מה שהתעסקתי בו, יועצות הנקה בבית חולים ובחוץ ניסו לעשות הכל על מנת שאמשיך להניק לשאוב, אמרו לי לא לתת מוצץ מה שהיה עוד יותר קשה, לא ידעתי התינוק הזה רעב לא רעב אכל מספיק או לא אכל, הוא לא ישן ליותר מחצי שעה אני גמורה בהחלמה מניתוח ו40 שעות בחדר לידה, יום לאחר הברית נהיה לי גודש, כאבי תופת, הוא לא הצליח לאכול, נתתי לו מטרנה בכיתי את חיי הרגשתי שנכשלתי כאמא ואז הוא ישן 3 שעות, ואז הבנתי שהדבר היחיד שנכשלתי בו זה פספוס של השבוע הראשון בחייו של התינוק שלי, לא נהניתי ממנו לא נהניתי מכלום, מהרגע שנתתי לו מטרנה פשוט הבנתי כמה מקדשים את ההנקה עד לרמת דיכאון אצל אישה, ואם לא הייתי מפסיקה את הטירוף הזה הייתי נכנסת לדיכאון מאוד קשה לעולם אבל לעולם לא אנסה את הדבר הנורא הזה שוב מי שזה הולך לה בכיף ובטוב שיבושם לה אבל בנות מייסרות את עצמן בגלל זה ובשביל זה וזה לא שווה את זה!!!!!! כן כן כן זה לא שווה כי כולם כולל כולם גדלים והנפש חשובה כל כך;

לא מניקה, הבן שלי בן 3.5 חודשים, התחלתי עם הנקה ולא הצליח לתפוז טוב את הפטמה, ואז כשהצליח פצע אותי אז עשיתי הפסקה מהנקה ורק שאבתי ושילבתי מטרנה. ולאט לאט נפשית היה לי קשה עם ההחלמה של הפטמות וההשתעבדות של השאיבה כל כמה שעות. אז וויתרתי.

לא מניקהההה הפטמות שלי שקועות מידיי ניסתי המון וגם עםם פטמות סיליקון לא הלך הוא היה מתעצבן מזההה