חייבת לשתף ולשמוע דעות בנושא אני לפני הריון בע״ה,וכל פעם שחושבת על זה באותה נשימה הראש שלי חושב על חמתי וכמה שהיא תהיה בלתי נסבלת ושתלטנית ותהיה מסוגלת לקחת את הילד ולעשות מה שהיא רוצה ולהטיף לי ולא לשים על המילים שלי כשאני מבקשת דברים ותשתיק אותי ותגיד לי שהיא יודעת יותר טוב. אני ובעלי ביחד כבר ארבע וחצי שנים וחוויתי ממנה המון דברים כאלה בסגנון אם זה כשעשיתי לו מסיבת הפתעה וערכנו יחד את השולחן והיא טענה שיודעת יותר טוב ממני כי היא בת 60 , והיו לה המון תחרויות איתי של מי העוגה יותר טובה למשל שדאגה לשאול כל מי שטעם מהעוגה שאני הכנתי או שהיא הכינה, וכל מיני הערות פוגעניות כלפיי ליד אנשים זרים. בעלי לא היה שם לב לדברים האלה בזמן אמת ותמיד היינו רבים על זה, ולפני החתונה הבין שצריך לשים לזה סוף ובאמת היא התמתנה ביחס שלה כלפי. וכל השנים האלה כל ההערות כלפיי בחיים לא עניתי ותמיד ספגתי ואם היו פעמים שהייתי מעירה הייתי עושה בדרך שלה של עקיצה מלווה בחיוך מאוזן לאוזן בקול חמוד וגם זה מעטות הפעמים ותמיד הייתי שותקת ונותנת לה כבוד למרות שהיא לא מכבדת אותי. היא באמת לא רעה והיא גם ממש לחצה שנתחתן עוד כשרק הכרנו. זה כנראה נובע מקנאה כלפי הבן או אובססיה לא מוסברת או סתם טמטום כי. אבל הכי הכי היא חושבת שהיא יודעת הכל ויותר טוב מכולם וגם מרופאים ושהיא אלוהים בכל דבר. היא יכולה לחפור לי ולבעלי על בדיקות דם ועל מה לאכול ומה לשתות ואפילו תשלח הקלטות תזכורת של לשטוף ידיים ברמה כזאת. פשוט בן אדם הזוי. והיא די מפחדת מבעלי אז פחות פונה אליו ולרוב כל דבר בסגנון אומרת לי, ולפעמים גם בשושו שהוא לא ישמע וכשהוא נכנס אז ישר מעבירה נושא כדי שלא יעיר לה ויצא עלייה. ואני יודעת שאם המצב ככה עכשיו אז כשיהיה ילד היא עוד יותר תשתגע ותהיה ככה ובעלי טוען שזה לא יקרה כי כנראה מתכחש לאמא המכשפה שלו. ואני יודעת שלא מספיק היא תעשה פיזית פעולות שיעלו לי על העצבים אלא היא תשלח כמה פעמים ביום הודעות על איך הילד ומה לעשות וכו וכו. (גם כשאנחנו בחו״ל היא מטמטמת אותנו עם הודעות כמה פעמים ביום גם שולחת לי וגם שולחת לו אז יוצא שכל שעתיים שלוש מקבלים ממנה הודעה) . ושלא נדבר על זה שהיא תשמע אם אחליט לא להניק (לאחותו עשתה טרור על זה שרצתה להפסיק להניק לאחר שלושה חודשים) , אז אם אחליט לא להניק מלכתחילה או שלא אתחבר להנקה זהו מבחינתה אהיה אמא רעה (כי הרי על הבת שלה היא לא תגיד אמא רעה אבל עליי כן). ובאמת שהראש שלי מחורפן כי מתארת לעצמי סיטואציות שיכולות לקרות איתה ופשוט מתעצבנת מזה וקשה לי לשחרר מהמחשבות האלה למרות שזה עוד לא קרה וזה רק עתיד לקרות. לא יודעת כבר איך להתמודד איתה, אם אני אענה או אעמיד במקום אז אני אצא הרעה (גם בלי לעשות כלום הכלות הן הרעות) אז אם אתחיל לענות תהיה גם ״סיבה״ על השולחן שהיא ואחיות שלו יתחילו לדבר ולהגיד דברים כי העמדתי במקום. וקיצר משפחה בלתי נסבלת שגם מרחוק יכולים לטמטם את השכל ולצערי כשיהיו ילדים נצטרך ללכת אליהם יותר :/ איך מתמודדים עם משפחה כזאת? איך לגרום לה לפחד גם להגיד לי דברים?