היי אני בת 21 בהריון שני ילדתי בגיל 20 את הבן הגדול שלי לפעמים אני באמת חושבת לעצמי למה עשיתי את זה ואז אני מסתכלת על הבן שלי אומרת לעצמי לא הייתי משנה את זה בחיים שווה לי כל שניה וכל רגע איתו הוא ממלא אותי בכל רגע טרגע וזה מתנה מושלמת נכון לא תמיד קל וצריך למצוא את הזמן לצאת לעשות דברים אז מידי פעם אני אומרת לבעלי שישאר איתו שאחותי באה לשמור עליו ואני משתחררת ועושה מה שבא לי אבל זה חיים שונים תמיד יש עליות וירידות. אבל על מתנה של ילד בחיים לא הייתי מוותרת עם כל הקושי. וזה שמחזיק אותי ברגעים קשים

אני בת 28 עם שלושה ילדים הרביעי בדרך. מבינה אותך לגמרי! אבל ההבנה הזאת שהבאתי ילדים בגיל צעיר, שאני אהיה איתם לכל אורך הדרך ואזכה בעז"ה לראות אותם גדלים, מתחתנים, מביאים ילדים ואולי אפילו אהיה בחתונות של הנכדים(בבריאות כמובן ) זה שווה הכל הם גדלים ולאט לאט יותר עצמאיים וגם העצמאות שלי חוזרת. אין אושר גדול מיזה שהם ביחד משחקים ואני אמא צעירה עם כוחות להשקיע בהם להכיל אותם ולגדל אותם באהבה ענקית. כמובן שגם אמהות שמביאות ילדים בגיל מאוחר זה עולם ומלואו ! אבל למי שמביאה בגיל צעיר יש יתרונות אחרים

אני יכולה לספר לך מהצד השני. אני ובעלי יצאנו עשור לפני שהתחתנו והיינו בשלים לילדים, כי לא רצינו למהר. היום אנו בני 35 עם ילד אחד שהבאנו מטיפולים ולאחר 3 הפלות. רוצים מאוד שיהיה לו אח/ות, מקווים שהפעם הטיפולים יהיו קצרים יותר. הגוף יותר חלש ממה שהיה לפני עשור. בדיעבד, מצטערת שלא עשינו זאת קודם והיינו הורים צעירים, היום שנינו פחות אנרגטיים מבעבר. שלא ישמע שאנחנו זקנים, אנחנו ממש ממש לא, אבל זה לא אותו דבר כמו בעבר, הכל קצת יותר קשה. כאשר יש ילד ראשון, תמיד תהיה תחושה של עומס ושהחופש "נלקח" מאיתנו, זה כלל לא משנה באיזה גיל, זה לא שבגילנו אנחנו יושבים רגל על רגל בבית, גם עכשיו לא יכולים לעשות מה שבא לנו....

מבינה את הקושי שלך! אבל לא משנה באיזה גיל תביאי ילדים, את חייבת להקדיש זמן אישי לעצמך. נגיד פעם בשבוע, שאת מתנתקת ויוצאת לבלות איכשהו, או סתם יוצאת למקום שקט. משהו שימלא לך את הנפש. זה קריטי לכל אמא בכל גיל!