ספריי ** לתיק הלידה חובה!! **

אני ממש לא אוהבת את עצמי בלי איפור.. יש לי הרבה שחורים בפנים /חורים קטנים משחורים שהיו.. הפנים שלי לא חלקות בקיצור ממש לא אוהבת את עצמי בלי איפור וזה ממש מפריע לי אני לא מרגישה טוב כל כך ואין לי כוח להתאפר ומצד שני קבעתי עם דודה וחברה היום בערב וממש קשה לי לצאת ככה.. איך ללמוד לאהוב את עצמי למרות הכל? ***לפני שהתחתנתי לא התביישתי בעצמי אף פעם ולא הייתי מתאפרת ביום יום וכן הייתי מרגישה הכי טוב בעולם.

איך שהתינוק שלי רואה שאני מפעילה את הפן הוא ישר מפחד והולך לישון להרדים אותו ממש קל עם פן גם לכן קרה ?

סיפור הלידה שלי😄😄😄 אני כל כך שמחה שגם תורי הגיע ואני אחרי. יצא ארוך כי אני לא יודעת לספר קצר. בשבת בלילה התחילו לי טפטופים כל פעם כששיניתי תנוחה. ממש קצת טפטופים ולא ממש התייחסתי לזה כי לא רציתי להודות אפילו לעצמי שיש לי בריחת שתן. אבל בבוקר אמרתי לבעלי שיש לי קצת טפטופים וזה בטח בריחת שתן אבל ליתר ביטחון אחרי שבת נבדוק שזה לא מי שפיר. כל השבת פחדתי שאני עושה משהו לא נכון ואולי זה מי שפיר. ובעלי אמר לי שכזה כמות קטנה שאפילו הפד לא נרטב ממנה זה רק בריחת שתן קלה ואין מה לדאוג. אבל במוצאי שבת התקשרתי למוקד אחיות והאחות אמרה שזה באמת לא נשמע לה כמו ירידת מים. הלכתי לישון רגועה. אבל בבוקר קמתי עם הרגשה שהיום זה היום. אמרתי לבעלי שבמקום לעשות מוניטור בקופה אני אעשה מוניטור במיון אפילו שזה תוקע לו את היום בעבודה. ובעלי בהתחלה היסס אבל בכל זאת התארגנו ויצאנו למיון ובמיון הכל הולך לאאאאט. עשיתי מוניטור ואין צירים. וחיכינו בערך 5 שעות לפני שנכנסנו לרופא. ונכנס רופא זקן וחשבתי לעצמי שגם אם יש לי ירידת מים הוא לא יראה את זה. אבל הוא הוציא מקלון עם חומר חום כזה והוא אמר שכשהצבע שחו משתנה לשחור זה אומר שיש לי ירידת מים. הוא מכניס את המקלון והמקלון הופך לשחור. התחלתי לצחוק מהתרגשות. הרופא בודק פתיחה ויש לי פתיחה 4. איזה כיף. ישר לחדר לידה. הרופא אומר לי אם את ככה בפתיחה 4 את תלדי בכלל בלי כאב. אני כולי שמחה והולכת כמעט בדילוגים מגושמים לחדר לידה. נכנסת למיקלחת ומתקלחת עם מים הכי חמים שיש כדי שיזרז לידה. יוצאת והמיילדת בודקת פתיחה ויש רק 2 וחצי. התאכזבתי איך זה יכול להיות? אבל מתברר שאצל כל אחד הבדיקת פתיחה היא שונה אבל בכל זאת מחליטים לעשות לי פקיעה בגלל שאני משבת עם דליפה של מי שפיר אז זה פתוח לזיהומים. טוב המיילדת לוקחת את המקל ופוקעת את השק. ואחרי חצי שעה מתחילים הצירים. אני עוד שמחה שזה מתקרב והמרדימה הגיעה אז בכלל אני שמחה בקיצור לא כאב לי המחט והתחלתי להרגיש שלווה והתחלתי לנמנם. הצירים בינתיים התגברו והאחות אמרה לי שלוקח לאפידורל זמן להשפיע ואני מחכה בסבלנות. אבל אחרי חצי שעה בערך הצירים ממש התחזקו ונהיו ממש צפופים והתחלתי להילחץ שהאפידורל לא משפיע. בעלי קרא למיילדת והיא קראה למרדימה והמרדימה אמרה שיכול להיות שאני אצטרך החדרה מחדש של האפידורל. בינתיים בעלי נזכר שיש גז צחוק והוא שאל אותי אם אני רוצה לקחת. ולא רציתי כי בלידה של הבת שלי הוא לא השפיע. אבל בכל זאת ניסיתי וב"ה הפעם זה השפיע כנראה ששאפתי יותר טוב. והתחלתי להתמסטל ולדבר לאאאטטט ואז פתאום באה המיילדת כי הדופק של העובר ירד והיא בודקת לי פתיחה ויש פתיחה 8. היא אומרת לי העובר שלך במצוקה תתחילי ללחוץ. ולא נלחצתי כי לא קלטתי את זה בגלל הגז. והגיעו רופאים ואחיות ו2 התחילו ללחוץ לי על הבטן ואני לוחצת וכואב לי אבל תוך כדי גם שוכחת מרוב שהייתי מטושטשת גם מכאבים. והמיילדת אומרת לבעלי שהוא צריך לעזור לי לקפל את הרגליים כי עם האפידורל ועם הסימפוליאזיס לא הצלחתי להזיז טוב. ולא היה לו ברירה והוא ואמא שלי מקפלים לי את הרגליים ואני כמו בסרטים מהצד שלי מטושטשת ומבחוץ צורחת ולוחצת. והמיילדת אומרת לי שהיא עושה וואקום ואני התחלתי לבכות כי פחדתי. והיא מושכת ומושכת ואני לוחצת ולוחצת ובבת אחת הוא יצא ב"ה עם חבל הטבור כרוך לו פעמיים סביב הצוואר אבל הוא ב"ה נשם ובכה ויצא במצב טוב. ואני ב"ה יצאתי בלי אפילו תפר אחד רק אחרי שהתאוששתי התחלתי לקלוט איזה נס קרה. העובר היה ממש במצוקה והייתי שנייה מניתוח ואת כל הבהלה של הלידה לא חוויתי מרוב טשטוש אז גם יצאתי בלי טראומה ב"ה וילדתי בפתיחה 8 עם וואקום ובלי תפרים

איך בודקים בדיקת הריון

עבר חודש מהלידה ואני לא החלטית על שם אני רוצה משהו מושלםםםם לנסיכה פתאום מה שחשבתי לא בא לי ולא כל כך מתאים לה הצעות יתקבלו בברכה