זה לא קשור כל כך לאחרי לידה. אבל זה קשור לזוגיות שנהייתה לנו אחרי הלידה. אנחנו כבר שנתיים בטיפול מאוד טוב שהצליח לאט לאט להרים אותנו למקום סביר לא אייזה זוג אוהב אלא רב פחות ופחות מרוחק. אחרי הרבה מחשבות בנושא אני חושבת שמרכז הבעיה שלנו זה ההבדלים באיזה סוג אדם אנחנו. אני בנאדם מאוד אופטימי, פרודוקטיבי, שרוצה רק ליצור ולחיות את החיים. אני אנסה להתאמץ עבור כל דבר ובמיוחד עבור הזוגיות שלנו. ובעלי בדיוק ההפך, דיכאוני (אף היה על כדורים תקופה), פסימי, שלילי, מבחינתו לא לעשות כלום. במחשבה שלו רק כשהוא יהיה ממש עשיר נוכל להנות מהחיים. הוא קצת הושפע ממני במהלך השנים שלנו יחד אך עדיין גם כשנהנים לפעמים תמיד יהיה אמירה בסוף של משפטים של חוסר: כמו אנחנו מבזבזים הרבה, אני לא מספיק לעבוד, עכשיו לא נוכל לקנות ככה וככה, החיים קשים ועוד פנינים. וזה פשוט מוציא את האוויר מהכל. אני רואה את העולם אחרת ומתמודדת איתו אחרת לגמרי, אני גם הרבה יותר פרודוקטיבית ויודעת לשים גבולות לכל דבר אם זה עבודה, בזבוז, חופש, מטלות. ולכן נהנית מכל מה שעושה. כבר קשה לי ממש להתמודד עם זה כי אני מרגישה שהוא כל הזמן מביא את זה לתקשורות ביננו ולחיים שלנו, אני מאוד אוהבת אותו ורוצה להמשיך איתו את החיים עד 120. אבל כבר לא מוצאת פתרון להתמודדות הזו.. זה ממש הופך אותי לאדם דיכאוני שאני במהותי וכשאני לבד אני ההפך הגמור. יש דרך לשנות אדם שלילי לחיובי? יש דרך להתמודד בזוגיות כזו?

בנות שהיה להם דלקת בשתן: מה הטיפול שקיבלתן? אני ממש לא רוצה לקחת אנטיביוטיקה! אשמח למענה

באיזה שבוע סיפרתן למשפחה המורחבת על ההריון?💙

מותר לדחוף אצבעות בהריון? שבוע 19

האם מישהי חוותה או חווה דכאון במהלך היריון?

שבוע 37 שוכבת בסלון ומשום מקום כאבי גב ממש חזקים מלווים בכאבי בטן בצד שמאל רק מכירות?