ילדתי לפני שבועיים היום החלטתי לקחת את הבכור שלי, בן השנה ושלושה חודשים ליום כיף שמוקדש רק לו. הלכנו לקניון, התחלנו בגימבורי, היה ממש כיף. אחר כך הייתי צריכה לקנות לו משהו אז נכנסנו לחנות. היה תור ארוך בקופת ופתאום הוא לא הפסיד לצרוח בתור. ניסיתי לדבר איתו לשיר לו הוא צרח וצרח הוא התחיל לאחרונה תקופה כסו שהוא מתקשר בצרחות. אני במקצועי גננת ויש לי כמה כלים להתמודד. לא נלחצתי, דיברתי בשקט, מתישהו גם הוצאתי אותו מהעגלה וניסיתי קצת להצחיק וזה לא עבד. הוא המשיך לצרוח וניסה לברוח לי מהידיים. החזרתי לעגלה.צורח. שמתי לו שיר בטלפון,שוב לא מרוצה וצורח. סוף סוף הגיע תורנו בקופה. שילמנו ויצאנו. הבנתי שהוא רעב.נכנסנו למסעדה קטנה. ניסיתי להזמין אוכל והוא רק צורח. ניסיתי להושיב אותו בכיסא תינוק והוא צרח כל כך חזק שמישהי מיד ביקשה חשבון וקמה ללכת. התביישתי. עצמתי עיניים וחיבקתי אותו העיקר לא לראות את הפרצופים של האנשים שכועסים עליי שהילד שלי משבש להם את ארוחת הצהריים. מנסה להושיב אותו עליי- צורח. מנסה לשים לו שיר בטלפון- צורח. הוא לא הפסיק. כבר לא היו לי כוחות. מה עוד אני יכולה לעשות? ניסיתי לשיר לו ניסיתי לתת לו לשחק בדברים שהיו על השולחן. הוא רק לא מרוצה וצועק צעקות מחרישות אוזניים. סוף סוף הגיע האוכל. מנסה להושיב אותו בעגלה לאכול, הוא לא מוכן. עומדות לי דמעות בגרון, עוד משפחה יצאה מהמסעדה בגללנו. איך הבן שלי דווקא מגיב בתקשורת כזאת? נתתי לו בקבוק. סופסוף כמה דקות של שקט. אני מתחילה לאכול, האוכל לא עובר לי בגרון. המסעדה כמעט ריקה חוץ מאיתנו ועוד זוג שצלח את הצרחות. אני מתחילה לפחד שהבקבוק עומד להיגמר ושהוא שוב יתחיל לבכות. וככה היה. בא לי לארוז את האוכל וללכת אבל עד שזה יקרה הוא יצרח. סוף סוף הוא מוכן לאכול קצת ויש מרגוע. הוא גם נהיה חמוד ומצחיק, משתף אותי ומנסה להאכיל אותי עם המזלג. מפחדת שהרגע הזה יגמר. מנסה לאכול מהר כמה שיותר על עוד הוא רגוע. פתאום שוב צורח, אני מבינה שזהו כבר חייבים ללכת. מבקשת מהר חשבון שמתעכב ומתעכב ואני כבר מיואשת, מרוסקת ומבוישת. חזרנו הביתה למקלחת ולישון. אוף חבל שככה נגמר. מה עושים במצב כזה? איך אתן מתמודדות? אני יודעת שאני לא היחידה 🙏