אני רוצה לספר לכן איך אני מרגישה ואשמח לראות אם זה עובר . למי שאין לומר משהו טוב לומר ובאה לשפוט אז לחסוך בבקשה.. הריון ראשון , גיליתי בשבוע 4 הייתי צריכה מידית להפסיק לעשן, להפסיק לשתות , להתחיל לעבוד על להסתיר מכולן זה היה תקופה נוראית !!!!!! בכיתי המון הייתי בדיכאון של הריון (הסיבה שהסתרתי עד הסקירה זה כי אף אחת לא בהריון נקלטתי תודה לאל שבועיים אחרי חתונה ויש לי חברות שמנסות תקופה ארוכה ולא רציתי לפגוע ) תאמת שגם לא ציפיתי להיכנס להריון ישר מהפעם הראשונה שהורדתי אמצעי מניעה . בתור ילדה תמיד הייתי מלאה ורזיתי המון בבגרותי מחוטבת מאוד ורזה עכשיו אני כבר תודה לאל שבוע 25 ונמאס לי לשמוע ואי השמנת (לא השמנתי אני בהריון ) ואו התנפחו לך הפנים . ואו חכי כולך תיהיה נפוחה . תאמת ? אני רואה את אחותי פעם באף פעם והיא אומרת ששום דבר לא גדל חוץ מהבטן כנל אמא וחברה קרובה אמרו לי . מרגיש לי שאנשים לא יודעים לאיפרגן כי יש כאלה שגם אומרים שאני זוהרת ותפסיקו לגעת לי בבטן שאני מספרת ... בנוסף לכל זה?? משבוע 4 עד היום אני מקיאה עם בחילןת וכן אני אם כדורים, כבדה , כואב ולא נוח כלום , עייפה כל הזמן ויש ים הורמונים שהם בלתיייייי נסבלים , עם המון בכי בלתי פוסק , אין לי הרבה סבלנות להיפגש עם חברות או שבעלי יביא חברים שלו אלייי ובעיקר בעיקר לא ללכת בימי שישי למשפחות . לסיכום מה אני רוצה לשאול אותכן???? החלום שלי היה שיהיה לי חמישה ילדים בעזרת השם . הריון ראשון כל כך קשה מרגישה שיהוה לי טראומה , מתי הרגיש מוכנה לעוד ילד בעזרת השם ? היום אני אומרת לבעלי מינימום שנתיים ... זה יעבור ? או שזה צלקת ?