חייבת קצת לפרוק , מרגיש לי בחודשיים האחרונים שבעלי כבר לא מתעניין בי ולא מפרגן לי . יחד 7 שנים ויש לנו ילד בן שנה. כבר לא אומר לי שהוא אוהב אותי, לא אומר לי שאני יפה (מרגישה שאני צריכה להוציא את זה בכוח ממנו) למשל מדדתי שמלה שאני אמורה ללבוש לחתונה , אמר לי לא יפה בכלל גיליתי שזה טיפה חשוף בעיניו , יש דרך ויש צורה להגיד דברים , נפגעתי ממש . אמר לי שאין לי מה להיפגע ואני סתם נעלבת . מרגיש לי שהוא רואה את עצמו רק בקשר הזה , יש פעמים שהוא לא קם לקחת את הילד מהגן בגלל שהוא עדיף לשחק בטלוייזיה במשחק מפגר במקום לישון אחרי משמרת לילה . נאלצתי להתקשר לאבא שלי שיקח את הילד מהגן כי לא התעורר. והאדון אומר לי תראי איך את מוציאה אוצי מול ההורים שלך. אשכרה יותר ישוב לו מה ההורים שלי חושבים ולא על הטעות שהוא עשה ולא קם לקחת את הילד מהגן . ניסיתי לדבר כמה וכמה פעמים , מרגישה שאני מדברת עם ילד בגיל ההתבגרות . מרגישה שלוקח אותי כמובן מאליו והסברתי שאם לא יקבל וממנו אהבה או סתם פרגון לא לצאת לבלות בנפרד בלי הילד לזמן איכות אני פשוט התייאש ואלך לחפש בחוץ את מה שמגיע לי ( לא לבגוד הכוונה להתגרש) . פשוט מרגישה לא מוערכת בעליל , אני כן רוצה להמשיך את הקשר הזה עם בעלי אבל מרגישה שאני מעוייפת ובמים תחרות כזאת , מתי יתקשר , מתי יפרגן … נמאס לי ! הייתי חייבת לפרוק .