הגדולה שמתי בגיל 7 חודשים. בעיקרון כי הייתי חייבת כבר לחזור לעבודה. בדיעבד, זה היה ממש נכון גם עבור הילדה, מרגע שנכנסה למשפחתון היא פרחה, הייתה מאושרת, ממש התפתחה פיזית וחברתית. ראיתי. המון שינוי אצלה לטובה. הקטן שלי הכנסתי בגיל חמישה חודשים לאותו משפחתון שהגדולה שלי הייתה בו, אני מטורפת על המטפלת וגם ראיתי שהוא כבר צריך חברה לסבית משעמם לו כבר ולי אין סבלנות וכוח יום שלם להעסיק אותו אז הכנסתי למשפחתון וחזרתי לעבודה חשוב, לא מתחרטת לרגע.

בגיל 4 חודשים הייתי חייבת לחזור לעבוד היה קשה אבל לא מתחרטת לרגע, הוא ככ התפתח שם וראו שטוב לו שם הוא ממש חייך למטפלת ומושיט לה ידיים

בגיל 5 חודשים. היינו ברשימת המתנה לגן ממש טוב, התקשרו שבוע לפני תחילת השנה שהתפנה מקום ואנחנו קפצנו על ההזדמנות. בדיעבד הבחירה הייתה טובה, היא לא קיבלה ממני בבית את כל מה שהיא הייתה צריכה מבחינה התפתחותית והכניסה למסגרת רק באה לטובתה. כן מבאס אותי שמישהו אחר בתאכלס רוב היום מגדל לי את הילדה אבל אני רואה כמה זה עושה לה טוב אז זה שווה אתזה.

בן שנה וחודשיים עדיין איתי בבית לא סומכת על אף אחד עם מה שקורה כרגע בחוף, וגם אין לי לחץ של פרנסה וגם רואה שזה לטובתו, ממש מפותח לגילו , משקיעה בו המון ביום יום נפגש עם חברה מהפארק בגילו, הולך לגימבורי, לוקחת אותו לבריכה ולים ממש עושה כיף חיים😅 ומרגישה שלא מפספסת את הגדילה והשנים הראשונות שלו, יהיה לו את כל החיים להיות במסגרת כמובן שזה לא מתאפשר בימינו לכל אחת