לצד האושר הגדול שהתינוק מוסיף והוא מוסיף אני חושבת שמקבלים סוג של ״כאפה״ כי החיים משתנים ברגע. אין יותר לצאת כזוג שבא לנו או ללכת לישון/לראות סדרה ברגע שמתחשק. הכל סובב סביב התינוק לפחות בחצי השנה הראשונה. אחר כך משהו מתייצב (במיוחד אם מכניסים למסגרת). גם הזוגיות משתנה כי התינוק תופס הרבה מקום אבל בכל רגע נתון בו אתם מסתכלים ודואגים לבייבי הכל מתגמד. צריך גם לדעת לקחת הכל בפרופורציה, לא לשכוח את בן הזוג ולהתייחס ולהתעניין גם בו. זה הרבה תלוי גם בכם כזוג- תינוק מוסיף הרבה אור לצד הקשיים והעייפות אבל זה לגמרי שווה את זה. תתכוננו לאהוב ברמה שלא הכרתם☺️ שיהיה בטוב בידיים מלאות (כל הנאמר זה מהנסיון האישי שלי)

ואו משתנים ממש.. אנונימית הצחקת אותי הכל סובב סביב התינוק לפחות בחצי שנה הראשונה?? הבת שלי בת 5 כבר והכל סובב וסבב סביבה מאז שנולדה ויסבוב גם עד אחרי שתתחתן. (וכמובן שגם סביב האחים שלה הקטנים). בקיצור זו עבודה קשה, אין חיים יש ילדים זו ההרגשה שלי לפחות. אני אוהבת את זה אבל זה לא קל בכלל…

בוודאי שהחיים סובב סביבם אפילו אחרי שיתחתנו. אבל אני חושבת שכשהם נכנסים שכשהם קצת גדלים, נכנסים למסגרת ואת חוזרת לעבודה- משהו בעצמאות שלך כבן אדם חוזר. האחריות של בני הזוג גם לדעת לקחת מדי פעם בייביסיטר ולהקדיש לעצמם כזוג. ילדים לא מחריבים לנו את העולם, הם מתנה ותלוי איך רואים ולוקחים את זה. הכל עניין של איזון בחיים.

*סובבים סביבם