פוסט פריקה- אני בת 29 ויש לי תינוקת בת חצי שנה, אני לא יודעת למה אבל אני מפוצצת בפחדים וחרדות לצאת מהבית איתה .. יוצא שאני כבר יותר מחצי שנה כל היום בבית כי אני לא עובדת כרגע אני מטפלת בה. היו פעמים שכן יצאתי איתה מהבית וזה עבר בשלום ואפילו יותר מזה- נהנתי מאוד וזה מילא אותי ואמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות את זה יותר ואז שוב נתקפת בסרטים שמה אם פתאום היא תבכה, מה אם אני לא אשתלט עליה.. כל מני סרטים שאני ממש מכניסה לעצמי לראש ומאמינה לעצמי! אני לא יודעת מאיפה הפחדים שלי נובעים וכל כך קשה לי עם זה.. כבר תקופה שבעלי חוזר כל יום מהעבודה מאוחר ורואה אותי באותה פיגמה שראה אותי לפני שיצא מהעבודה. היום הוא כבר העיר לי ושאל אותי למה אני לא יוצאת מהבית ואיך אני לא משתגעת ומשתעממת. הרגשתי שזה נאמר כאילו קצת בזילזול והרגשתי כל כך קטנה וחסרת חיים וחברות בעינו. אני לא משתפת אותו ברגשות שלי ובפחדים שלי כי אני לא רוצה שזה יוציא אותי יותר קטנה מולו.. בקיצור אני ממש מרגישה מבואסת,מרגישה שכל כך בא לי לתקן את המצב הזה ולהיות כל יום בתעסוקה עם התינוקת ולא לפחד מכלום! ולקחת אותה לסדנאות ולבריכה ולים ויש לי עוד מלא רעיונות! אני לא יודעת איך לעשות את זה ומעניין אותי אם יש עוד בנות שחוו דבר כזה כמוני