תגידו לי אם אני צודקת שאני עצבנית ככה או שסתם הורמונלית ומה הייתן עושות במקומי. אני בהריון חודש שביעי, עם ילד קטן שלא במסגרת בן 10 חודשים. חברה טובה שלי ללא ילדים, עובדת משרה מלאה וגרה מרחק חצי שעה נסיעה ממני, בפקקים יותר. ב-99 אחוז מהמקרים היא רוצה שאבוא אליה. לא משנה כמה שיחות עשיתי לה בנושא, שזה סיפור מבחינתי כי אני צריכה למצוא פתרון לילד או שאני עייפה כי אני כל היום איתו ומתעוררת ב-5 בבוקר וקמה במהלך הלילה אליו, עדיין זה מגיע לזה. השבוע סופסוף קבענו לצאת, היא כמובן ברגע האחרון אמרה לי לבןא אליה כי היא עייפה וטין לה כוח לצאת ובלית ברירה הסכמתי כי כבר התארגנתי והכול ואמרה לי שהיא תבוא אליי בהמשך השבוע. היום היא הייתה אמורה לבןא אליי ועכשיו היא ביטלה כי מאוחר והיא עייפה וקמה מוקדם לעבוד. נמאס לי. באמת. חברה טובה מאוד אבל איפה לראות את הצד השני? כמה אפשר שרק אני עושה פה השתדלות שניפגש? בא לי להגיד משהו ולא יודעת מה ואיך כי שום דבר לא עוזר.