בן חצי שנה כמעט, מגיל 4 חודשים מתבכיין לי מלא בלילה כי נופל לו המוצץ, יכול להיות 10 פעמים בלילה... עכשיו כבר למד לקחת לבד אבל עד שהוא מוצא הוא מתבכיין... מתי זה עובר ואפשר לישון כמו שצריך?😐

היי אחוזון 10 לעובר נחשב קטן? שבוע 28

הבת שלי בת עשרה חודשים היא עומדת בעזרת דברים אבל היא עדיין לא תופסת והולכת

מבוטחות מכבי.. כמה זמן לקח עד שהגיעו לכן תוצאות של סקר ביוכימי ראשון?

היי בנות,חייבת לפרוק,או לקבל עצות או סיפורים מעודדים לא יודעת.. זה עומד להיות ארוך,אז למי שיש כוח,תודה🙏🏻 אני לקראת לידה ראשונה ברוך השם,מתה מפחד,ולא-לא מהלידה! ממה שיהיה אחרי,בזוגיות שלי.. אני ובעלי זוג נפלא,מתקשרים,אוהבים,קרובים,הכל מעולה, אבל יש לנו ילדה בדרך,אחרי זה אי אפשר לשכב 6 שבועות,ואחרי זה בטוח גם לא יהיה זמן,כוח,ושלא נדבר על אולי בכלל אפילו רצון..עם איך שאני מכירה אותו יהיה לו קשה לשכב כשיש תינוקת בחדר(ככה מרגיש לי..)ולא,אין לנו חדר נוסף שאפשר לצאת/להוציא אליו, אני לא יודעת מה זה יעשה לנו.. שלא נדבר על הציצי שלי,שכבר ירד למטה ונראה כמו הצרות שלי,מה יהיה עוד אחרי ההנקה?? וכן-אני כבר פחות מושכת וברור שלא תמיד הגוף חוזר לעצמו 100 אחוז, אני מודעת לעצמי לגמרי ואני גם יודעת שזה טבעי,אבל אני מתקשה להתמודד עם זה,ועם המחשבה אם זה יפגע במשיכה שלו אלי, בנוסף גם בהריון מאז שגדלתי משמעותית (בטן) קשה לו יותר לשכב איתי,הוא מפחד לפגוע בהריון והוא התחיל להירתע מזה(בקטע טוב,שאני מגדלת את הילדה שלו ואני עכשיו מחזיקה את הדבר שהוא כל כך חיכה לו)קשה לו לקיים יחסים כמו פעם,וזה בסדר,אני יודעת שזה קורה להרבה גברים והכל טוב,הבעיה היא שמה יקרה אחרי ההריון?אני אהפוך להיות אמא,ויש לי הרגשה מאוד חזקה עמוק בבטן שהוא יראה אותי יותר כאמא מאשר כמישהי שאפשר לקיים איתה יחסים כמו פעם(היחסים שלנו לא עדינים אם להגיד את זה בצורה יפה)באמת באמת שזאת תחושת בטן שיש לי שאני בטוחה בה,ואני די בטוחה שזה יפגע ביחסי מין שלנו..כי שנינו עם ה״סטייל״ הזה ביחסים ואני ממש לא חושבת שהוא יצליח להמשיך בדרך הזאת,וזה משהו שיצא שנלקח ממנו,שיהיה חסר לו,ואני מפחדת לדמיין איך זה ישפיע על החשק המיני שלו,כי לי באופן אישי זה מאוד מאוד מאוד חסר בהריון(חייבים להיות עדינים יותר,אי אפשר ״להשתגע״ בהריון)ועלי לגמרי משפיע החוסר הזה,אז אני לא אאשים אותו אם זה ישפיע גם עליו בהמשך. ואנחנו זוג שמדבר על הכל,הכי פתוחים אחד עם השני ומשתפים בהכל,ולמה אני לא רוצה לשתף אותו עכשיו? כי הוא אדם כל כך אופטימי!הוא יגיד לי שהוא בטוח שהכל יהיה בסדר ואין לי מה לדאוג(וזה לא שהוא ישקר,זאת הבעיה,הוא באמת יחשוב ככה)וזה לא עוזר לי,כי גם לפני ההריון הוא אמר שזה לא ישפיע עליו ויהיה בסדר,אבל הנה הוא מתקשה..הוא תמיד בטוח שהכל מסתדר לטובה אבל החיים לא עובדים ככה.. לדבר איתו לא יתן לי כלום.. וכן אני יודעת,צריך לצאת מדי פעם,לשמור על הרומנטיקה באוויר וכו׳ וכו׳, וכן אני יודעת,אני מייצרת חיים וזה מדהים ושלא תביני אותי לא נכון אני כל כך מאושרת מההריון ומזה שעומדת להיות לנו תינוקת קטנה ומהממת!!וזה שווה הכל בעולם הזה,אבל אני מנסה להיות ריאליסטית,וכן אלה פחדים שיש לי ורודפים אותי,אל תשפטו אותי..אני בסך הכל רוצה לשמור על האהבה שלנו,היחסי מין שלנו,המשיכה שלנו..במיוחד כדי שנוכל להיות מאושרים בעתיד בשביל לגדל את הילדה שלנו בצורה הכי טובה שיש. בבקשה תעודדו אותי,זה אוכל אותי מבפנים,בעלי לומד ועובד,אני אחזור לעבודה אחרי החופשת לידה,עומד להיות לנו כל כך עמוס..כל כך הרבה דברים עומדים להשתנות..אני לא יכולה להתמודד עם המחשבות האלה יותר,בבקשה תעודדו אותי,הייתי גם חייבת לפרוק את זה..תודה לכל מי שקראה עד לכאן❤️🙏🏻

מה היו עושות נשים פעם שהיו מגיעות לשבוע 40++ ולא היו קרובות ללידה? פעם לא היו זירוזים הרי