שלושה שבועות אחרי לידה עד עכשיו הייתי בהיי מטורף!! מלאת אנרגיות ומאושרת מהסטטוס החדש ומהילד המהמם שיש לי עכשיו! פתאום לפני יומיים הגיעה סוג של נפילה. תחושה של ריקנות, חוסר סבלנות, נמאס לי מרכבת הביקורים של המשפחה/ חברים שלא נגמרת ובא לי רק לבכות כל הזמן…האם זה דיכאון או משהו טבעי/הורמונלי שקורה בשבועות האלה?

הבת שלי לא אוהבת לישון בחדר שלה כל לילה שהולכים לישון היא צורחת ובוכה ולא מסכימה ולוקח שעה להרדים אותה היא בת שלוש אתמול לא היה לי סבלנות להרדים אז לקחתי אותה למיטה איתי ועם בעלי והיא ישנה ממש טוב כל הלילה ואמרתי אם זה כל כך מרגיע אותה ונותן לה ביטחון אז שהיא תישן איתנו כל לילה ואני גם נהנת מזה וכיף לי לחבק אותה כל הלילה בעלי אומר שזה הרגל לא טוב ופוגע בפרטיות והוא לא מסכים לזה מה דעתכן? יש כאן מישהי שישנה עם הילדים שלה?

כמה כבר יכול להיות גבר מטומטם הוא מפסיד אותי את הבחורה הכי טובה בשבילו ואת זאת שוויתרה על הכול בשבילו באמת אני לא מבינה את העם הזה אני כול כך טובה אני כול כך דואגת לו אבל הוא פוזל ביוטיוב ובאפליקציות מסכן אם אני יתחיל להרים יד אף אחד לא ידאג לו אפילו אמא שלו הרימה ידיים אני באמת מרחמת עליו שהוא לא מצליח לראות את הטוב

כמעט בת 7 חודשים, מוותרת על שנת בוקר.. עוד מישהי מכירה את ההרגשה? ואת הקושי הזה של הקפיצת גדילה ?.

אם עשיתי בטא היום ב10 בבוקר מתי יהיה לי תשובה? אני בכללית

סקירה שלישית מישהי שעשתה את הסקירה המוקדמת והמאוחרת בפרטי ניסתה לעשות את הסקירה השלישית ב57 שח השתתפות ? (בכללית אומרים שזה תלוי במקום עצמו אם הם מסכימים, בכל המקומות שהתקשרתי לא מקבלים את זה) מישהי מצאה רופאה שכן?