מופנית היום לזירוז יש לי בבית ילד בן שנה ושלושה חודשים. מברכת על ההריון הזה ועל הילד הבריא שגדל לי שם בגוף ברוך השם, אבל ההריון לא היה מתוכנן. אתמול לא הצלחתי להירדם מהמחשבה שזהו נגמר הביחד שלי ושל הבכור שלי ועוד לא מיציתי אותו... עוד לא נתתי לו מספיק ממה שאני יכולה לתת לו כשזה רק הוא ואני. זאת פריבילגיה של בכורים, להיות רק הוא ואני ביחד. עכשיו הכל יהיה מסובך יותר לאסוף אותו מהגן לקחת אותו לגינה לצאת למשפחות... אני מתה לפגוש את הקטנצ'יק שלנו אבל לא יכולה שלא לחשוב איזה באסה שנגמר הזמן המשותף שלי ושל הבכור שלי ביחד, אני עוד לא מוכנה לזה...