חשבתי אם לכתוב אנונימי או בשם שלי והחלט.י שאכתוב בשם שלי. כל כך כואב לי שעברתי שלוש הפלות וזה לא משחרר מהראש ולא מהלב כמה שאני מנסה באמת הזמן פשוט לא עוזר זה לא משחרר אני מסתכלת על הילדים שיש לי אומרת תודה מחבקת ומנשקת אותם ואז כשהם הולכים לישון בוכה בכרית או במקלחת שהגוף שלי נדפק כמה נדפק נדפק שלא יכולתי להביא עוד ילד ששלוש פעמיים הדופק שלו הפסיק עברתי בירורים קיבלתי בהריון האחרון אפילו טיפול אבל כמובן שלא עזר. בעלי כל כך מפחד אפילו לנסות להביא עוד ילד ואני לגמרי מבינה אותו האושר הזה שאתה רואה שני פסים ואז נופל ואז שוב פעם שני פסים ושוב נופל וככה שלוש פעמיים עד שאתה מחליט לוותר ואתה מפחד כל כך להיכנס לזה. פשוט כל כך קל לבוא ולהגיד לשחרר זה שזה קרה שלוש פעמיים לא אומר שזה יקרה שוב אבל זה לא נכון ההרגשה לא משתחררת ולא משנה כמה מנסים להחזיק בילדים הקיימים שיש ובאמת מנסים לתת את הכל אבל לפעמיים גם הם באים בשאלה מתי התינוק יבוא אם הוא יחזור מהשמיים ולמה הוא החליט לא לבוא הביתה וזה שובר. לבוא ולספר להם שהייתה תו בעיה והוא לא הייה יכול לבוא והם כל כך רוצים עוד אח או אחות ולהבין שזה יקח כל כך הרבה זמן ואפילו לא בטוח שנצליח פשוט המחשבה הזאת שוברת.