בבקשה לא לשפוט! ירד לי מבעלי ברמה שלא חסר לי הסקס איתו או המגע (אנחנו שומרים נידה) כשאני אומרת לו בריבים שנמאס לי ובא לי להתגרש אני באמת מתכוונת לזה ולא אומרת סתם אבל הוא לא לוקח את המילים שלי ברצינות. ועכשיו אני אספר לכן איך הכל התחיל ואחרי זה תשפטו אולי כמה שבא לכן עוד לפני שהתחתנו הוא לא היה אוהב להגיע למשפחה שלי כל כך (אבל לזו שהוא יצא איתה לפניי הוא היה הולך המוןןןן כי הייתה מבשלת הרבה ואצל גברים הקיבה מדברת) המשפחה שלי כשהם נפגשים זה לא לשעה שעתיים אלא הרבה יותר והוא לא רגיל ולא אוהב את זה (אבל זה היה פעם ב ולא כל שבוע) כשלא היינו נשואים זה לא כזה הפריע לי וזו הבעיה כי הוא התרגל לא להגיע למשפחה שלי וחשבתי שזה ישתנה אחרי שנתחתן, אז חשבתי. הבן אדם לא מפסיק ללכלך כל הזמן על המשפחה שלי ולהגיד מילים קשות ומגעילות עליהם, כשאני הכי בטוב עם המשפחה שלו והכי סבבה איתם בעולם והלוואי והוא היה רבע עם המשפחה שלי ממה שאני עם המשפחה שלו. בקושי עם הילדה הוא מוכן להיות גם כשאני חולה מתה הוא עושה לי פוזות שהוא איתה ותמיד הוא יודע איך להתמסכן. בגדול נמאס לי מהיחס והדיבור שלו כלפי המשפחה שלי ודיברנו על זה המון פעמים וגם אמא שלו אבל אין עם מי לדבר. גם בריבים שלי ושלו הוא צועק מקלל מילים קשות. ובגלל זה ירד לי ממנו בגלל כל ההתנהגות שלו. פעם אחת בריב שלנו אמרתי לו מה שפחדתי להגיד או יותר נכון מה שהסתרתי, פשוט יריתי את כל החצים שלי ואמרתי לו שלא בא לי עליו כבר וירד לי ממנו ואני מתחננת שנתגרש, כמובן שהוא לא לקח אותי ברצינות וביקש לדבר. חשבתי אולי הבן אדם יעשה משהו יתקן. אבל מה? כלום! הבן אדם לא השתנה. הוא בחיים לא ניסה לעשות משהו למען הזוגיות שלנו, אני זו שיוזמת כל הזמן אבל הוא תמיד מסרב להצעות שלי אם זה מסעדה סרט או סתם ללכת לטייל. הוא מצידו כל היום לשכב בבית במיטה וזה לא מתרים לי אני רוצה אוויר רוצה לצאת רוצה לטייל. אני כן הולכת עם חברות אבל רוצה גם לצאת עם בעלי קצת, זה משהו רע? בקיצור הכל הוביל לזה שלאט לאט פה ירד לי ממנו ושם ירד לי ממנו ובאמת הגעתי למצב שכבר לא אכפת לי להתגרש מהבן אדם כי אהבה כמעט ואין וכשאני אומרת לו א זה הוא חושב שאני סתם עצבנית עליו. איך גורמים לבן אדם להבין שלא בא לי להיות איתו יותר?