אצל הרבה זוגות התקופה הראשונית אחרי שמצטרף לחיים ילד מאתגרת ולא פשוטה. מזוג הפכתם לשלושה, הצרכים שלכם נדחקים הצידה לטובת הצרכים של התינוק, חוסר שעות שינה, ירידת ההורמונים לא תורמת לסיטואציה וגם אם איך שלא נסתכל על זה הקשר בין בני הזוג משתנה. לפני שקופצים ישר למחשבות על צעדים כאלו ואחרים הייתי ממליצה לכם לפנות לטיפול זוגי, זה ממש יכול להציל את הזוגיות שלכם.

לא הייתי מגיעה למסקנות כאלה כרגע. את כרגע מאוד הורמונאלית אז הכל נראה מאוד דרמתי כשבעצם צריך לזכור שתינוק יוצר שינוי משמעותי וגדול בחיים של שני בני הזוג. אנחנו כנשים יודעות להכיל יותר ובאיזה שהוא אופן הדברים באים לנן באופן טבעי יותר. אנחנו יכולות להיות גמורות מעייפות ועדיין כל פיפס בכי שמגיע מהקטן אנחנו נרוץ כדי להרגיע. אצל גברים זה לא ככה. פשוט לא. וזה יכול היה להיות כל גבר עכשיו שאיתך שהיה מגיב פחות או יותר אותו הדבר. זה הרבה פעמים שמחה מהולה בהלם. לוקח להם זמן להתחבר וללמוד את האבהות. ואז העניין הזה מתנגש עם הציפיות שלנו. אנחנו שוכחות עוד פרט והוא שההריון היא תקופה קשה מאוד לגבר כי הם צריכים להיות שם בשבילנו בכאבים, בהורמונים, במצבי רוח , בעייפות וזה סוחט אותם. יכול מאוד להיות שהוא רווי וכל העסק מאוד אינטנסיבי לשניכם. הייתי מציעה לא לקפוץ למסקנות כרגע. תתרכזי בקטן, אל תהססי לבקש עזרה ממשפחה ותנו קצת ספייס אחד מהשני. לאט לאט הדברים יסתדרו וגם אם לא, אפשר תמיד לפנות לטיפול זוגי. תנסו להקליל עד כמה שניתן ולהיות אחד בשביל השני ופחות לדרוש יחס וכאלה. ואגב , גם אני עם בעלי מגיל 18 ולמרות שיש "חסכים" זה לא קשור לסיטואציה בכלל. גם אם היית רווקה בת 30 , הנישואים והורות היו עושים את שלהם.. זה לא פשוט לאף אחד