אני פשוט בהלם מאנשים שתקועים עדיין בתקופת התנ"ך,י בן אדם מבוגר וחולה שעובד עם בעלי באותו מקום עבודה(לא אותם תפקידים) שאני כמעט כל יום טורחת להכין לו אוכל חם ושולחת לו דרך בעלי(כשאני עם ילדים קטנים בני 5,4,ובן חודשיים ועדיין ממשיכה להכין לו ובאמת באהבה רבה כואב לי עליו מאוד שיש לו הכל אבל בעצם אין לו כלום ושום דבר. יש לו בית שההורים השאירו לו אבל אין אף אחד שבא לבקר אותו וגם לא מזמינים אותו,יש לו 2 אחים אבל לא מדברים איתו כבר יותר מ 35 שנים רבו על הבית של ההורים שהורישו לו בלבד.ומידי פעם אני מזמינה אותו בשישי לארוחת ערב וגם היום היה הזמנו אותו ובאמת שמח בא אכל שתה וגם ארזתי לו אוכל למחר ובעלי לקח אותו ברגל עד הבית(שומר שבת)הליכה של חצי שעה בערך. נכון שהוא באמת מעריך את זה שאני טורחת ומכינה וגם מזמינה אותו וזה אבל היום קצת העציב אותי אחרי שהגשתי להם את האוכל והשתייה ואחרי זה גם פניתי שמתי את הצלחות על הכיור כדי לשתוף אחרי שאני מאכילה את התינוק ובעלי פשוט קם ושתף את הצלחות 3 צלחות כן,והמבוגר הזה ראה אותו שותף את ה 3 צלחות האלה ואומר לו ממממממה את אשכרה שותף צלחות???? הייתי בהלם המקסימום שבן אדם יעשה זה ישטוף את מה שאכל בו ואם לא אז מקסימום להיות בשקט שאחר עושה זאת במקומך. וחוץ מזה זה כולה 3 צלחות. ודבר נוסף יכולתי להביא לך לאכול בצלחת חד פעמי אבלל רציתי לכבד אותך והשתמשתי בהכל רב פעמי ובחרתי את הכלים הכי יפים לכבוד שבת ולכבודך. זהו פרקתי. עורכת אנחנו לא מאותו עדה אני אתיופית והוא תימני אם זה משנה למרות שלי ממש לא משנה,ס"כ רציתי שלא יהי לבד בשבת וזו השבת ה 8 שאני מזמינה אותו ואני באמת שמחה על כך וחוץ מהקטע בזה.