אני חיה עם בעל אובססיבי לסדר וניקיון. לוקח הכל על עצמו בבית רק כדי שדברים יעשו בסדר שלו מעיר לי הערות על בלאגן. .אני מרגישה שמגיע לי לקבל שקט נפשי, רוצה לחיות בהרמוניה עם עצמי ועם הבית שלי,עם הסביבה שלי. לעשות את הדברים הפשוטים(לכאורה,את עבודות הבית שהן נטל). אני רוצה להרגיש חלק מהבית, לסדר איך שבא לי,להפוך איך שבא לי. לקפל,לסדר את הקניות במקרר. נכון,יש שהיו אומרות שהלימון יכול להיות לימונדה. אבל אני לא שלמה עם זה,מרגישה שזה מגביל אמרתי לו תבין שאתה חולק את הבית שלך עם עוד מישהי,שלה יש את הסדר שלה, את הדרכים שלה לנקות,ולנוע במרחב. שאף אדם לא רוצה שיקשרו לו את הידיים, ויגדו לו אני יעשה הכל, שב בצד,אל תסדר,אל תגע, לא סומך עלייך. רק על עצמי אני סומך. ותהני מזה,כי היו נשים שלוחמות על זה. אז זה לא החלום שלי. החלום שלי,להרגיש שייכת לבית, להרגיש חלק. להפעיל מכונות כביסה,מבלי לחשוב למה,כמה ואיך. רק כי זה גם הבית שאני גרה בו. לגור בו ולפעול בו כמו שהייתי חייה בו לבד, מקווה שהמסר עבר. מה שכתבתי לבעלי הבוקר לאחר ריב