פוסט פריקה דיי ההורים של בעלי לא נותנים לי שקט כל יום כל היום רוצים תמונות כאילו התינוק השתנה תוך שעה כל פעם שאנחנו מגיעים לשם אני נותנת להם לשחק איתו להיות איתו אבל ברגע שאני לוקחת אותו דקה לא עוברת אמא שלו לוקחת לי אותו לא משנה כמה דיברנו איתם על הז*** שלהם לא אכפת להם במיוחדת לאמא שלו תמיד נותנת לי הרגשה כאילו אני איזה מישהי זרה לילד שלי ושהיא האמא שלו לא משנה מה אני עושה תמיד היא מעירה לי תמיד יש לה מה להגיד מנסה לחנך לי אותו למרות שאמרתי אלף פעם שהיא עוברת את הגבול וממשיכה לעשות מה שהיא רוצה נותנת לי טעימה ישר מתחילה להגיד זה לא טוב בואי אני אלמד אותך אבל דיי כל פעם דוחפת תאף שלה לכל מקום היא מקנאה שאמא שלי הייתה איתי בלידה כאב לה שאני רציתי שאמא שלי תבוא לעזור לי ולהסביר לי בשבוע הראשון כל פעם ניסת לשכנע אותי שאני יתן לה לבוא להיות אצלינו שבוע ולא הסכמתי כי מי שהיא בכלל שהיא תחלק לי פקודות ועוד בבית שלי נשבר לי מהם כבר אני מהבוקר עם הילד מנקה מסדרת תבית וכל שנייה תשלחי תמונה של הילד תשלחי תמונה כמה אפשרררר הילד מתבכיין ישר מתחילה חקירה כאילו זה הילד שלהם לא משנה מה אני עושה תמיד יש להם מה לומר אלף פעם ביקשתי ממנה לא להרדים על הידיים לא אכפת לה מספיק שפעם אחת להרדים אותו על הידיים הוא יותר לא רוצה לישון במיטה אני כבר עם דלקות בידיים בגללה לא משנה כמה שיחות עושים איתם לא עוזר משפילה אותי מול אנשים היינו במסעדה נתתי לה להחזיק אותו לא אמרתי כלום קחו תחזיקו באהבה אבל שבאנו לצאת מציינת שהיא ראתה שאני מכינה לא את העגלה בשביל לשים אותו בעגלה היא פשוט שמה אליי פס בעלי אוטוטו טס 3 ימים ואני כבר מתארת לעצמי איזה חפירות אני הולכת לקבל וכל מיני חקירות ואין כוח לזה כברר