חייבת לפרוק. המשפחה של בעלי מבחינה תרבותית שונים ממני מאוד וכל מה שקשור לתינוק הם פשוט לא מקשיבים ומתחשבים. אני כבר לא מדברת על ההערות וההצעות ההזויות והפרימיטיביות שלהם לגידול ילדים (הוא הנכד הראשון במשפחה). כל פעם שאנחנו איתם והתינוק ישן, אני מבקשת המון פעמים שלא לגעת בו כדי שלא יתעורר, והם פשוט מתעלמים ממני ואז הוא מתעורר וצורח מעייפות. כשזה קורה הם ישר קופצים וחוטפים אותו לידיים שלהם (שזה לעצמו ממש עושה לי עצבים בגוף) ומתחילים לנסות להרגיע בדרכים שהן לא נעימות לו (בתור אמא שלו אני יודעת איך להרגיע ולהרדים אותו בצורה נכונה לו), באמת שאני מנסה להגיד להם מה לעשות והם פשוט מתעלמים ומעלים ספקולציות מה מפריע לו עד שזה מגיע לבכי היסטרי שלו ואני לוקחת אותו מרגיעה ומרדימה אותו ואז אותה סיטואציה חוזרת שוב ושוב כל כמה דקות במשך שעות עד שמגיעים למצב שהתינוק סחוט מעייפות, בטירוף של עצבים, צרחות ובכי בלתי פוסק וכבר אי אפשר להרגיע אותו. דיברתי על זה עם בעלי כמה פעמים והוא מתבייש להגיד להם על זה או לא מבין מה אני רוצה ממנו. אני לא מתביישת להעיר להם, אבל שוב אני כמו אוויר בשבילם. אני מותשת מותשת מותשת.