אני מרגישה בודדה. תודה לכל מי שתקרא. בת 40, 3 ילדים קטנים אני לא עובדת, בעלי עובד קשה ומפרנס בכבוד ניסיתי להרים עסק שלא צלח ולא מתרומם אני מרגישה האוזן הקשבת של כולם אבל לי אף אחד לא מקשיב, אני גם לא משתפת וגם אם אשתף אף פעם לא באמת יקשיבו, תמיד זה יגיע עם ביקורת ונסיונות לתת פתרונות היחסים עם בעלי לא משהו לאחרונה הרבה כעסים, ריבים, לא מבלים בכלל יחד חיים כמו שותפים והכל סביב הילדים כל ערב הוא מול הטלוויזיה , אני בחדר שינה לבד הוא לא קורא לי לא מפרגן לי, לא תומך, לא מראה אהבה לפעמים אני מרגישה שהתחתנתי עם נרקיסיסט וכשאני מנסה לפרגן לעצמי מולו הוא ישר מוריד אותי "אל תעופי על עצמך" הוא אומר הוא לא מעריך אותי ולא תופס ממני, כבר שנים הוא חושב שאני לא עושה כלום כל היום למרות שאני לא נחה לשניה מבשלת, מסדרת, מארגנת וכבר צריך ללכת לקחת את הילדים מהמסגרות אין לי זמן לשבת ולהשקיע בעסק שלי או בכל דבר אחר התחלתי לעשות פילאטיס והוא מעקם את הפרצוף כל פעם שאני הולכת "למה את צריכה את זה? סתם מבזבזת לנו כסף" זה מה שהוא אומר הילדים אצלו במקום הראשון אני במקום האחרון אפילו אחרי ההורים שלו לדעתי לא משתף אותי בכלום כשאני שואלת שאלות הוא מתעצבן אין לו כח להקשיב אני ממש מוצאת את עצמי מדברת לעצמי כי אין לי עם מי יש לי רק את עצמי כשהוא עובד מהבית ואני יודעת שאני צריכה להיות איתו בבית במהלך היום שהילדים במסגרות אני מחפשת רק איך לברוח לקניון, לסיבוב עם האוטו לא מסוגלת להיות איתו מרגישה שאני לא מספיק טובה בשבילו שאני נחותה אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני מנסה לפתח את עצמי בכל דרך מנסה למצוא תחומי עניין אבל כל פעם הוא מוצא דרך להוריד אותי , לחבל במצב רוח להגיד לי שאני מתעסקת בשטויות אני שבורה ....