חייבת להוציא את זה- זה מצחיק מצד אחד ומעציב מצד שני… ומרגישה גם מטומטמת שיא בגלל זה… יש לי ילדה ראשונה בת שנה וחודשיים. היא מכורה לאבא שלה, ואני פשוט מקנאה. אני רואה איך היא מגיבה אליי כשרואה אותי ואיך מגיבה כשרואה אותו. הלב שלי מקבל כזאת צביטה מכאיבה ומטורפת. אני כל כך משקיעה בה, מאכילה, משחקת, מטפלת, עוטפת, מחבקת, מנשקת, קמה בלילות… הכל! והוא… משמעותית פחות… אם בכלל עושה משהו… ודווקא הוא מקבל את האהדה והאהבה הזאת שאני צמאה אליה ורוצה לקבל. מצד אחד בא לי להתפוצץ מצחוק על עצמי ומצד שני בא לי ללכת לפינה כמו ילדה קטנה ולבכות משברון לב… וזה באמת כואב לי. מרגישה לפעמים כאילו אני נכשלתי ברכישת האהבה של הילדה שלי ולא מבינה למה… סליחה על הטמטום..😔💔