אצלינו זה היה כל בוקר ככה עם אבא שהולך לעבודה לאט לאט זה התרכך והוא עומד ומנופף לו ביי ביי בלי היסטריה ( בן 1.9)

ליידע לפני… למשל 10 דקות לפני להגיד לה״ ____אמא עוד מעט הולכת לעבודה …״( נסי כמה פעמים בטווחים קצרים ) אין לילדים אומדן של זמן פשוט נסי ככה..כמה פעמים אפילו מקווה שיעזור 🙏🏼

כן עובדים איתה על זה מקווה שזה ישתחרר מתישהו בלי קשר היא נמצאת כרגע עם כל התסמינים האןפיינים להתנהגות של גיל שנתיים היא קיבלה את זה לפי הספר כמו שאומרים כי בגדול שלי לא זכרתי שהיה כך ואצלה זה ממש הכעס העצבים הלעושת דווקא בכמעט הכל להציק לבכות מכל לא אי אפשר וואו קשוח.

פרידות הן קשות לקטנטנים ❤️ אין להם אומדן של זמן, הם לא יודעים מזה ״כמה שעות״ .. הילדים שלי לא במסגרת, מה שעשינו סביב גיל שנה בחרדת נטישה זה ללכת לזמנים קצרים. נגיד בעלי חוזר מהעבודה ואז יוצא עם הכלבה לטיול- אנחנו אומרים לפניי שאבא יוצא עם הכלבה ועוד מעט חוזר, אומרים לו ביי ביי, ואז הוא יוצא. אחר כך נגיד איתי אם אני קופצת למכולת אז שוב מסבירים לפני שאני קופצת למכולת וחוזרת, אומרים ביי ביי, ואז כשהולכת- בהתחלה יש בהלה ובעלי מכיל ומחבק וכו׳ אבל בסוף אני חוזרת מהר באמת.. וככה עוד דברים קטנים- נגיד לזרוק את הזבל, לאסוף משלוח וכו. שיבינו שיש פרידות גם קצרות, שבסופן חוזרים ונפגשים שוב מהר. עם הגן זו באמת פרידה ארוכה והיא יכולה להיות קשוחה לילדים 🙏🏼אולי לתת לה איזו ״מזכרת״ ממך.. שתוכל להסתכל ולהזכר.. אולי לצייר לב או פרח על היד וכל מה שתסתכל תדע שאת איתה 😅 זב רעיון שעלה לי עכשיו.. אולי משהו אחר. אגב גם פרידה לשינה זו פרידה ארוכה, והיא גם לא קלה כל כך. מעבר לזה שזה גיל בעייתי שעדיין יש שנצ אבל הוא כבר משפיע מאוד על הלילה.. מכירה ילדים שבגן בגיל הזה ונרדמים רק ב 22-23 וככה עד גן עירייה שיורד השנצ.