אני לא יודעת למה זה טוב, אבל אני חייבת לשתף את זה בפורום הזה ושאמהות יקראו את זה. בעקבות שרשור שנפתח פה הערב בנושא שאלת המשפחתון לעומת מעון, עלה לי טריגר ומצאתי משהו שכתבתי למנהלת המעון שעבדתי בו לפני שנתיים (בתור עבודה זמנית כסטודנטית). זה ארוך אבל שמה את זה פה לקריאתכן ללא 'צנזורה' מלבד החלפת השמות לבדויים. מעניין אותי מה זה יעלה. חשוב לי לציין: *אני עדיין לא אמא (בדרך בעזרת ה) *מדובר על כיתת פעוטות (גילי שנה עד שנתיים) *המעון מדהים, מטפלות מצוינות, רחוק מאוד מלהיות חריג או מתעלל, זה פשוט משקף לצערי את המצב במעונות של התמ"ת. היי שמרית מה שלומך? אני רוצה לשתף אותך קצת מהתחושות של יום שישי האחרון ברשותך.. היינו אני ודניאלה עם 13/14 ילדים, כלומר מטפלת ל7 ילדים. אני מבינה שלפי התקן של התמ"ת אין כאן שום בעיה אבל אני חייבת להגיד לך, שהרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד בזה. לא רק פיזית אלא גם נפשית. הרגשתי שהילדים לא מקבלים את מה שהם צריכים, שאני לא מסוגלת לתת להם כלום בצורה כזאת. לא הצלחתי לראות את הצרכים של כל אחד מהם ולתת להם מענה. אחד מטפס על משהו ומסכן את עצמו, אחר באותו זמן מושך לילדה בשיער, במקביל אחר מבקש מים, אחד בדיוק מושך בחוזקה את אחת המגירות של המשחקים והכל נשפך על הרצפה, ואחר בדיוק חטף למישהו את המשחק מהיד וגורם לו לבכות. בזמן שאני צריכה איכשהו לכבות את כל ה'שריפות' האלה בו זמנית, ילדה מנסה לשתף אותי במשהו ואחרת רוצה שאעזור לה לבנות מגדל. שתיהן כמובן נדחקות לסוף סדר העדיפויות במצב כזה ופשוט לא מקבלות ממני יחס, אפילו שאני ככ רוצה לתת להן. זו רק הצצה לרגע מסוים באותו יום אבל הוא ברובו היה נראה כך. זה גיל מאוד מורכב, הם מצד אחד מתחילים להתבגר ומסוגלים ללכת ולרוץ ומצד שני עוד לא מבינים לחלוטין את נקודת מבטו של האחר, אין ככ אמפתיה והם לא יודעים איך להתמודד ופוגעים אחד בשני. פשוט מצאתי את עצמי יום שלם רק מכבה שרפות ומחליפה טיטולים ומנסה לשמור שלא ייפגעו, במקום להעשיר אותם, להינות איתם ולהתייחס למה שיש להם לשתף ולבקשות שלהם. וזה נורא כי אני אוהבת אותם ודואגת להם ועשיתי כל שביכולתי ועדיין הרגשתי שאני מזניחה, שיש פה הזנחה חמורה. אם אחת מאיתנו היתה בהחלפת טיטולים השניה נשארה עם 12 ילד וזה היה הרבה יותר גרוע. שלא לדבר על הפסקה בכלל, איך אני יכולה ללכת שתי דקות לקחת אוויר ולחזור אם אני יודעת שאני משאירה את שני לבד עם 14 ילד? כל זה גם העמיד את הסבלנות שלי בסכנה גדולה. איך ניתן לצפות מבן אדם שנמצא תחת לחץ כל כך גדול ללא הפוגה להיות סבלני ומכיל? אני לא יכולה לטפל בכל מקרה לגופו ככה כשעוד 4 מקרים כאלה מתרחשים במקביל. הילד המרביץ והילד המטפס והילד שחטף צעצוע, כולם פשוט מקבלים תגובה של צעקה כי זו התגובה המיידית היחידה האפשרית. אני מוצאת את עצמי צועקת על ילד בן פחות משנתיים, איזה מן דבר זה. אבל מה אני יכולה לעשות? אני לא יכולה במצב כזה להתפצל ל3 ולהגיד לכל אחד מהם בעדינות "זה לא נעים" "זה מסוכן" "זה לא פנוי" או להציע פתרון אחר. מה גם שהם מנסים אותי כי הם ילדים קטנים וזה טבעי והלופ פשוט חוזר על עצמו. יום שישי היה עבורי סיוט, חזרתי עם גב שבור ובוכה כי הרגשתי שהסיטואציה לא איפשרה לי שום אופציה אחרת, שצעקתי על ילדים קטנים והצרכים שלהם בסופו של יום חוץ מהאכלה והחלפות טיטול פשוט לא קיבלו מענה. זה נוגד כל דבר שאני מאמינה בו, זה גורם לי להרגיש אדם לא טוב. לילדים האלה מגיע יחס הרבה יותר טוב ממה שבן אדם מסוגל לתת להם במצב כזה, וגם כלפי ההורים שלהם זה פשוט לא צודק. יצאתי בתחושה שכשיהיו לי ילדים בע"ה אני פשוט אפחד לשים אותם במעון לא משנה כמה המטפלות בו איכותיות ורגישות, כי אני מבינה שזה ממש לא תלוי רק בזה. לכל אדם יש קצה ויש גבול. אנא תגידי לי שזה לא יחזור על עצמו ושנהיה 3 מטפלות מעתה במצב הזה כפי שכתוב בסידור העבודה, כי אני לא מסוגלת לעמוד בדבר כזה שוב.

חייבת לפרוק אני בשבוע 37 עכשיו מרגישה כ"כ עצבנית כ"כ תשושה כל מי שעובר לידי בא לי להעיף לו כאפה בלי סיבה אין לי עצבים לאף אחד ואין לי עצבים לעשות כלום מרגישה שהשתגעתי ואני מאבדת שפיות מישהי מזדהה או אני המשוגעת היחידה ?

אין דבר יותר מרגש ומשמח לדעת שעזה וכל המחבלים שלהם וכל תומכי הטרור ואמא שלהם והילדים שלהם הבני זונות האלה שיהפכו להיות מחבלים יתנדפו מהעולם!!!!!!!!! צהל גדולים מהחיים❤️❤️❤️❤️

אתן לא מבינות מה קרה לי עכשיו!הייתי קרובה ללהתעלף! אני מאתמול לא מרגישה תנועות ויש לי דקירות בצד שמאל,הלכתי לעשות שירותים ויצא לי דם ,נחנקתי לכמה שניות ואז גיליתי שזה מהטחורים שלי וירדה לי אבן מהלב,אני לאדעת מה לעשות ללכת להיבדק עוד היום כי לא מרגישה תנועות?

היי בנות , למישהי גם קרה שהכדורים של אטמין עשו לה בחילות וחולשה כזאת ?

אני שבוע 30 הריון ראשון עליתי עד כה 10 קילו הייתי 52 ועכשיו אני 62 מוגזם? לחוצה