חייבת לפרוק את זה למרות שאני בטוחה שהרוב לא יסכימו ולא יהיו בצד שלי יש לי בן שנה ושלושה חודשים, עוד מתקופת ההריון אמא שלי אמרה כל הזמן שאחזור לעבודה היא תשמור עליו ושלא נשלח לגן אחרי חצי שנה מהלידה הייתי צריכה לחזור לעבוד והיה לי קשה אז החלטתי להיתפטר ונשארתי בבית עד שהיה בן 11 חודשים (וכל הזמן הזה אמא שלי מדברת על זה שהיא תשמור עליו וזה ברור), מצאתי עבודה במשרה חלקית עד 14 בצהריים והבן כמעט שנה שלי התחיל ללכת כל בוקר לאמא שלי ולאחותי פתאום אחרי 3 חודשים בערך פתאום נראה שאמא שלי מתחרטת, בפועל היא הפילה את הטיפול בו על אחותי המלשבית ואחותי בהתחלה נהנתה אבל גם היא ילדה אז כבר לא מתאים לה וקשה לה והן דיי רומזות לי שזהו עכשיו אני מעולם אבל מעולם לא ביקשתי מהן, אמא שלי ביקשה ואפילו קבעה עובדה שהיא שומרת עליו ועכשיו אני במצב דיי דפוק, מעבר לעובדה שאני מתה מפחד לשלוח אותו לגן עם כל האלימות שיש, גם אם הייתי רוצה אז אנחנו ממש בסוף שנה ועכשיו כבר לא אצליח להכניס אז אולי רק בספטמבר אם יהיה מקום לגן טוב ומה עד אז?? אין עוד מי שישמור עליו והאמת שאם הייתי יודעת לפני 3 חודשים שהן יתייאשו כל כך מהר אז לא הייתי חוזרת לעבוד והייתי נשארת איתו בבית ומנסה לפתח עסק מהבית ועכשיו אני מרגישה שאני צריכה לנשק להן את הרגליים בעיקר לאחותי שעוזרת המון אבל כל היום עצבנית ומקטרת ולא נעימה וגם כל היום הן אומרות לי כמה קשה להן ואי אפשר ככה ובלה בלה בלה ואין לי פתרון חוץ מלקום ולהתפטר עכשיו מהעבודה החלטתי ללכת מוקדם יותר לעבודה ולצאת מוקדם יותר אבל אני לא בטוחה שזה יעזור ובכלל אין לי מושג מה לעשות כרגע כי הן גורמות לי להרגיש ממש רע וחשוב לי כן לציין שאני וגם בעלי עוזרים ועזרנו תמיד בכל מה שאנחנו יכולים, הסעות בלי סוף לכל האחים, משלוחים בעסק המשפחתי (בחינם כמובן), בעלי עושה להם עבודות במקצוע שלו ובאופן כללי תמיד עוזרים שצריך ושלא אני יודעת שטיפול בתינוק זה ממש לא קל אבל למה הצעתן אם לא התכוונתן לזה?? תכננתי בשנה הקרובה לפתוח עסק קטן ולהתחיל להרים אותו לאט לאט תוך כדי עבודה כדי שאחרי החופשת לידה הבאה אני אוכל להתפטר ולגדל את הילדים ורק בערב שבעלי בבית לעבוד ועכשיו אני כבר לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי אני קצת כועסת עליהן וקצת מבינה אותן ובעיקר קצת מתוסכלת מכל המצב הזה