פריקה קטנה... ב"ה יש לי ילדה בת שנה ו8 ותינוקי בן 3 חודשים, כמה אני מאושרת ואומרת עליהם תודה! אבל וואו, כמה קושי אני חווה ביום יום, אני סחוטה מעייפות ממש לא יודעת איך לתאר את הרמה של העייפות. ב"ה ככל שהתינוקי גדל הוא צובר זמני ערות יותר גדולים, מג'נגלת בין שניהם מהרגע שהגדולה חוזרת מהמסגרת, מתחזקת את הבית באופן יומיומי (סידור, ניקיון, אוכל, כביסות וכו'), מקלחות, השכבות, מסיימת את הערבים שלי מאוחר ממש. מנסה להבין איך עושים את זה לטווח ארוך בלי להישחק ככה, ועוד יותר איך עושים את זה כשחוזרים לעבודה?? אני בטרפת וכן, ב"ה הבית והילדים בעיקר עליי כי בעלי חוזר מאוחר הביתה בהסכמה של שנינו.. כשהוא נמצא הוא מנסה להקל עלי כמה שאפשר ונותן לי לנוח כשמתאפשר! אבל עדיין, זה טיפה בים.