גם לי היה את ההרגשה הזאת למרות שאמא שלי שומרת את החדר שלי בדיוק כמו שהיה לפני שעזבתי את הבית. אני חושבת שזאת תקופה שפתאום את מבינה שאת אדם עצמאי וכבר לא יכולה לרוץ לכל דבר לאמא. אחרי תקופה אני יכולה לנחם אותך שהריחוק הזה עבר אחרי שהפנמתי שאני "ילדה גדולה" והתחלתי לא להתייחס לבית של ההורים והעזרה כמובן מאליו.....

כן אבל כאילו מה השתנה? מה הבעיה שלה

אני לא יודעת אם זה בהכרח בעיה. זה איזשהו תהליך שעובר עליה לפי דעתי שהיא מבינה בו שאת כבר לא באמת הילדה הקטנה שהיא חייבת לגדל ושיש ך בית משלך

אולי את מגיעה יותר מדי? אולי זה מקשה עליה לבשל ולארגן את הבית לאורחים כל שבת בתדירות גבוהה? אולי מלחיץ אותה תינוק קטן והחתן שלה ישנים אצלה בבית תקופה והיא צריכה לדאוג לארוחות צהריים וסדר ונוחות שלכם כשהחירות שלה נפגעת כביכול? אולי קשה לה כלכלית לארח הרבה כי הבישולים עולים יקר יותר? יכול להיות אלף ואחת סיבות אני ואחותי התחתנו ממש צמוד, היא ובעלה נוסעים פעמיים בחודש אם לא יותר להורים שלי שבת אחרי תקופה של שנה שמעתי את אמא שלי אומרת (לא ממקום רע) לי באחת השיחות ש קניות לשבת שיש אורחים עולות יקר מהרגיל וההוצאות קצת כבדות עליהם.. ניסיתי לרמוז את זה לאחותי בעדינות ההורים שלנו הבטיחו לדאוג לנו כל החיים כשגג לנו אצלם עכשיו קשה להם צריך לשים לב הם לא יכולים לקרקר סביבנו כל הזמן אנחנו כבר אנשים גדולים הגיע הזמן לפנק אותם מאז כשאני באה שבתות אני מתעקשת לדעת מה היא מתכוונת לבשל לשבת ואם זה יותר מ3 סוגים אני אומרת לה שאני לא באה!! לוקחת עליי תבשיל/סלט/עוגה הכל כדי להקל ולתת תחושה נוחה ישר אחרי הסעודה אני קמה לפנות עוד לפני שאחיות שלי הקטנות מסיימות לאכול זה הבית של המשפחה שלנו לא בית מלון, אני רוצה שהם ירגישו הכי כיף בעולם איתנו וההורים שלי הכי מושלמים בעולם!!! מעריצה את האדמה שהם דורכים עליה! לא מחסרים מאתנו כלום אם זה המעט שאני יכולה לתת בשביל שיהיה להם נחת, והקלה, אז אני אתן מכל הלב❤️