חייבת לפרוק כי אין לי למישהו אחר... אני בחודש שביעי ,עדיין בתוך השנה הראשונה של הנישואים שלי, וקשה לי מאוד בתקופה האחרונה, אחרי החתונה בעלי התחיל ללמוד בכולל ואחרי חודש התחיל להיות לו קשה לקום וללכת בהתחלה זה היה בסדר אבל אחרי זמן הצעתי לו לנסות לחפש עבודה אולי יהיה לו יותר טוב ,הוא לא רצה ואמר שהכולל טוב לו ושפשוט קשה לו הקימה בבוקר . הבעיה שלא נהיה דבר מזה כבר חצי שנה שהוא בבית ואני הולכת לעבודה יום יום ומאוד קשה לי כי אני גם בהריון מתקדם וגם עובדת רחוק ממקום מגורי וצריכה לנסוע שעה וחצי הלוך וכנל בחזור לעבודה, אני חוזרת גמורה ואז צריכה לדאוג לו כי הוא מרגיש שממש קשה לו וחסר לו שאני לא בבית ושהוא הרבה שעות לבד, ואני הולכת רק לעבודה אני לא מטיילת קיצר ממש קשה לי לא יודעת מה לעשות דיברנו ביננו והוא לא יודע מה לעשות עם עצמו קשה לו גם אבל בתכלס שום דבר לא זז ... מרגישה אפיסת כוחות אני גם עובדת קשה מאוד וקמה כל יום בחמש וגם מכניסה בקושי כסף (סייעת בגן זה לא הרבה כסף) בשביל לסגור את החודש , גם צריכה להתמודד עם בעלי בבית ובנוסף בהריון מתקדם שסובלת מכאבי גב איומים ומנפיחות וכאבים ברגליים.. מה עושים ?? תנו לי כוחות כבר לא יודעת מה לעשותתתתת אני רוצה לתת לו כוח ומנסה בכל דרך אפשרית אבל לא מרגישה שזה עוזר, הוא גם כל כמה זמן לא מרגיש טוב מכל זה שהוא בבית ויודע שזה קשה לי , כל פעם שאני מדברת איתו הוא אחר כך יומיים מקורר עם חום והגוף שלו לא מרגיש טוב... מי שיש לה רעיון או פתרון או אפילו עידוד אני אשמח🙏🙏🙏🙏 אני בסך הכל אוהבת אותו וטוב לי איתו פשוט קשה לי כל המעבר!!