מאז שהכרנו אני ביקרותית כלפי המשפחה של בעלי, הוא מאוד מאוד מאוד משפחתי,בקשר טוב עם משפחתו,משתף את אמא שלו בהכל. עברנו לגור ליד ההורים שלו,נולדה לנו ילדה. בשבת הוא אמר לי שנמאס לו,שאמא שלו מפחדת לדבר לידי,שאני לא נותנת שיחזיקו את הילדה. אני לא מצליחה לשלוט בזה,הקשר שלו עם אמא שלו מציק לי,מציק לי שהיא יודעת הכל. שהיא רוצה יחסים חמים. אני מבינה שאני צריכה להשתנות. אבל אני מטבעי אוהבת להיות לבד,אוהבת שקט. קשה לי להכיל רגשות של התלהבות,אהבה עזה שמפגינים כלפי הילדה,ואת כל הכפרעליה. אני באה ממשפחה קטנה,שבוחרת לא לתקשר רוב הזמן,נמנעת ממלחמות ובטח שלא שמים הכל על השולחן. איך למצוא את האיזון איתם? מרגישה שכל פעם שאנחנו באים זה כבד.. מרגישים את המתח ביני לבין אמא שלו. נגיד אנחנו יושבים היא באה ויושבת איתנו, רואה חפצים של הילדה מבקשת לראות. מדברת המון. כל הזמן נוכחת וקשה לי