אני אשמח לפרוק ולהתייעץ- ילדתי לפני שלושה שבועות ויש לי בבית תינוקת מדהימה בת שנה וחצי. חששתי נורא מאיך היא תקבל את התינוקי, בשבוע - שבועיים הראשונים הכל היה בסדר (חשבה שזה בובה) ומאז, פתאום שינויים קיצוניים בהתנהגות שלה, אם זה המון המון בכי מכל דבר, רגישות יתר לכל סיטואציה, מתעוררת בלילות ועוד ועוד… אני ידעתי שתהיה רגרסיה והכנתי את עצמי לזה, אבל אני מרגישה שאני לא יודעת איך להתמודד עם זה בצורה נכונה ובעיקר בעיקר מרגישה שנשבר לי הלב בכל פעם מחדש, למשל כשהיא מתעוררת בלילה בדיוק כשהתינוק יונק, אני לא יכולה לגשת אליה ולהרגיע אז בעלי הולך וזה קורה המון לא רק בלילה, במלא מצבים שהתינוק עליי יונק ואין לי אפשרות להתייחס אליה כפי שהייתי רוצה. אני שבורה מזה, מצפונית ונפשית. מרגישה שהיא מתרחקת ממני, כועסת עליי, פחות רוצה בי. מצד שני מה אוכל לעשות אחרת? התינוק זקוק לי כמעט כל היום והוא יונק המון. בכל הזדמנות שיש לי כשאני לא מניקה או כשהוא ישן אני הולכת אליה ומנסה לפצות על החסר, לשחק איתה, לחבק אותה ולעטוף, אבל אני מרגישה שזה לא מספיק. בא לי אפילו סתם לקחת אותה לגימבורי אחרי הגן ואני לא יכולה כי אני מניקה ואני לא יכולה לקחת לשם בכלל את התינוק כשהוא כזה קטן וכל הילדים עם חיידקים שם. אמהות לצמודים כמוני, איך עושים את זה נכון? אני כל כך אוהבת אותה, כל כך לא רוצה שהיא תיפגע ממני….

הבנות שהיו אמורות לקבל הסופש, מה איתכן ?

אם התעוררתי אתמול עם כאב ראש והלכתי לישון איתו והיום גם התעוררתי עם כאב ראש וזה מתמשך מה אפשר לעשות? ומה זה יכול להיות , שבוע 23 לא יכולה יותר😭

אני יודעת שזה נשמע טיפשי אבל אני בחרדה שבוע 13 מישהי מהעבודה ניגשה אליי מאחורה ועשתה לי סוג של מסאז׳ כזה בגב/כתף לאיזה 10-20 שניות וזה היה דיי חזק והפסקתי אותה כי סוג של נזכרתי שאסור (היא לא יודעת שאני בהריון) יכול לקרות מזה משהו? יש לי קצת דקירות כאלה פה ושם אבל יש לי את זה תמיד בלי קשר….