בעלי ביקש מחמותי להגיע היום לשמור על הקטנים(שנה וחצי וניו בורן בן חודשיים) כדי שנוכל סופסוף לצאת לדייט. אני איתם בהית כל היום: מבשלת, מנקה, מכבסת, מחליפה, מקלחת ומה לאא! אחרי קיסרי חירום, גב כואב בטירוף תשישות, הנקה מלאה, כל היום מתרוצצת בלי מנוחה. שעתיים- שלוש לפני שחמותי הגיעה נכנסתי לחדר הכביסה ולקחתי בידיים את כל מה שרק יכולתי ודחפתי למכונה לפעולה של שעתיים וחצי של 60 מעלות. חמותי חולת ניקיון וברור לי שכשהיא מגיעה אליי בלב היא שופטת ממש וגם עוקצת בנחמדות פה ושם. היא מנקה ועוזרת אז כמובן שאני מעריכה ולא מצייצת. כשהגענו ראיתי אותה ואת בן הזוג שלה, הכיור נקי הכביסה על החבל והרצפה שטופה. קיבלה את פנינו יפה ואז אמרה שלא עושים ככה כביסה. ושאת הבגדים של התינוק לשים בנפרד, וגרביים ותחתונים בנפרד, מגבות בנפרד וכו׳. עכשיו, אני יודעת איך עושים כביסה אבל אין לי ברירה!!! אני לבד במערכה!!! בעלי עובד עד הלילה ולא עוזר לי- רק מפזר כביסה ברחבי הבית. אבא שלי נכה, אנא שלי במרחק שעתיים נסעה ממני ולא ניידת- לא באה אליי בכלל. אין אפשרות לעוזרת בית- זה הכל אני והגב השבור שלי!! אז אע״פ שאני יודעת שלא עושים ככה- שמתי מלא חומר+ חומץ על 60 מעלות לשעתיים וחצי בתקווה שכל החיידקים אם עש ימותו. וכל מה שייחלתינו זה שהיא לא תתלה את הכביסה שלי עם בן הזוג שלה. זה משפיל ומביך אע״פ שהכוונה שלה רק טובה ורק לעזור! בקוצור ההערה הזו בפורום הזה.. הלכתי לחדר לבכות כשהיא הלכה. מרגישה כמו אמא חרא!! בגדולה שלי הפרדתי והכל היה לפי הספר, ועכשיו כשאני טובעת במטלות, כביסות, כלים וזבל- אני פשוט לא מסוגלת! לא יכולה! אמא חרא, אמא כושלת, אמא מסריחה וג׳יפה you name it לא עומדת בזה ושמו לי מראה מכוערת מול הפנים. היא צודקת ואני טועה. אני מתביישת ואין לי ברירה. כותבת לכן עם דמעות רק כדי לפרוק. הכל טוב ברור לי שכולכן מסכימות איתה גם כן..