אני פשוט בדיכאון, ואין לי איפה לפרוק כל-כך . ברמה שלא הלכתי היום לעבודה, לא קמתי מהמיטה, רק בשביל לארגן את הילדה לגן ואז בעלי לקח אותה כבר ויצא לעבודה, אני מרגישה עייפה, חלשה, ממורמרת על החיים שלי( אני האחות הגדולה בבית ויש לי 2 אחיות קטנות ממני .. אחת מהן עם 3 ילדים ואחת בהריון מתקדם) אני לא מסוגלת לפתוח תתריס בחלון, לא יכולה בקושי להכניס משהו לפה, ירדתי 2 קילו תוך שבוע.. למה המחשבה הזאתי של רצון לעוד ילד לא עוזבת אותי???? וזה לא משנה כמה אני מנסה להתעלות על עצמי, ופינוקים כאלה או אחרים ויציאטת עם בעלי ומה לא.. עדיין יישאר בתוכי עצב כבד. שעד שלא אקלט אני לא אירגע דיי נמאס לי כבר לבכות, איך אני קמה מיזה?? עוד מעט צריכה להוציא את הילדה מהגן ושוב היא תזהה שבכיתי😔😔 אני לא מצליחה לעשות כלום פשוט כלום!! ועוד יותר לא מסוגלת להתחיל סבב חדש, צד שני לא רוצה גם לעשות הפסקה, אז מה עושים לעזאזל?????