קודם כל את אנושית שאת מתעצבנת, בייחוד בהריון!!ברור שקללות וצרחות זה לא דבר שצריך להיות בזוגיות ובבית אבל עצם החרטה שלך מראה כמה את לא באמת רוצה את זה...לפעמים שאני מרגישה שהגזמתי אני מבקשת סליחה מהילדים, ככה הם גם לומדים להתחרט ולבקש סליחה וזה מראה להם שגם אנחנו אנושיים... תישתדלי לנוח, לעשות דברים שאת אוהבת בכדי שתוכלי להיות יותר מכילה ונינוחה בבית...מייעצת גם לעצמי;) נשיקות וחיבוקים

קורה שאני מרימה את הקול וצועקת או בוכה, יכולה לומר לו שהוא מפגר או משהו כזה אבל בחיים לא מגיעה לצרחות וקללות אם אני רואה שזה מתחיל לעלות לי אני פשוט הולכת לחדר לאיזה שעה ואז חוזרת, האמת שבעלי לא עונה אז יותר קל לי לשלוט על עצמי בגלל האופי שלו, זה אומנם מחרפן אותי שהוא לא עונה לי אבל מצד שני זה לא מגיע למקומות נמוכים מידי, מאז שאני בהריון אני גם לצעקות לא מגיעה פשוט הולכת לחדר אם צריך גם יום שלם לא מדברת ואז כשאני נרגעת אז אני מדברת כי אני מפחדת על ההריון

אצלי לא רק שהוא עונה הוא גם יכול לחייך לי בפרצוף שאני במצב הכי רע שיש כאילו מסטלבת עלי חרא

תקשיבי תעשי כמוני איך שאת רואה שאת מתחילה לרתוח להסתובב וללכת להירגע זה סופר קשה אבל זה אפשרי בסוף העובר לא אשם והילדה שיש לך בבית יותר חשובה מריב