דיכאון די נמאס לי , לא מבינה את כל מי שאומר את בהריון תהני מזה . מה ? ממה לעזאזל אני אמורה להנות? מהבחילות? ההקאות ? אולי מזה שכל הגוף כואב לי ואני לא מצליחה לתפקד ? או מזה שהגוף שלי נהיה מלא צלוליט וכולי התמלאתי פצעים בגוף ובפנים ... אני כל יום כל היום בוכה ! אז כן זה הריון ראשון בטוח הבנתן.. ולפי מה שאני מרגישה כרגע בטח האחרון . אני בת 22 ואני מרגישה ילדה . איך לעזאזל אני יכולה להיות אמא אם לעצמי אני לא יודעת לדאוג... אני מרגישה לבד וקשה לי , בעלי לא מבין אותי ואני מוצאת את עצמי כל היום רבה איתו אני לא יכולה לראות אותו כבר , בעבודה לא מבינים אותי רק זורקים לי הערות שהריון זה לא מחלה ואני יכולה להמשיך לטפס על משאיות .כל החברות שלי רווקות אז בכלל אני מרגישה שאין טעם בכלל להיות בקרבתן כי הן רק מתכננות את היציאה הבאה ולא מבינות שלעשן לי מול הפרצוף לא מכבד בעליל. רק בא לי שההריון הזה יגמר כבר . סורי על החפירה ההיתי חייבת לפרוק ..