אני רוצה לפרוק קצת.. אני מסתובבת עם התחושה הזאת הרבה זמן וזה תוקף אותי כמה פעמים ביום אני מרגישה שרק אני עברתי לידה קשה והחלמה קשה אני רואה בנות (בעיקר באינסגרם) אפילו לא "אושיות", מכרות, שאחרי חודש כבר מסתובבות בבתי קפה ונוסעות לטייל... ולקח לי הרבה זמן להגיע לזה. אני הייתי שבר כלי, לא הצלחתי ללכת אפילו לטיפת חלב (פיזית ונפשית).. לא ירדתי לטייל עם התינוקת בעגלה קרןב לחודש וחצי כי פשוט לא הייתי מסוגלת. לא רציתי לשמוע על בריתה וגם לקח המון זמן עד שרציתי להיפגש עם חברות ומשפחה. זה מרגיש כאילו רק אותי זה תקף.. רק ההחלמה שלי הייתה כל כך איטית ולא קלה. היום אני נמצאת לגמרי במקום אחר ברוך השם, אבל דווקא כי לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לזה זה פשוט ממש מציף אותי עכשיו.