היי אשמח לפרוק קצת ואני ובעלי נושאים 5 שנים ברוך ה' בשנה האחרונה עברנו משברים קשיים היינו בטיפול זוגי וגם כל אחד בטיפול אישי בטיפולים הבנתי שמי שיתחתנתי אני לא מאושרת באמת עשיתי עבודה עם עצמי וגילתי שהייתי נערה ממש תמימה שיתמסרתי לאהבה והקרבתי הכל לבן זוג שלי ולא הייתי אני לדוג: בעלי לא אוהב את הסגנון לבוש שלי אז עוד מהרווקות הייתי לוקחת בגדים מהחברות שלי לדייטים לא יודעת למה עשיתי את זה או מה גרם לי לוותר על עצמי ככה היום מתוך המשברים למדתי להיןת אני האמיתית שעושה מה שעושה לה טוב ודואגת לעצמי לפני הכל בהתחלה בעלי שמח מיזה אמר סוף סוף תהיי מאושרת וכ.. אבל עם הזמן שמתי לב שהוא לא יכול ומסןגל לקבל אותי 100% כמו שאני בנתיים אני פורחת עם עצמי ודווקא איתו מרגיש לי שמשהוא נובל אני ינסה לקצר ... הוא לא מתחבר לסגנון לבוש שלי (זה לא משהוא חריג אני סגנון מתנחל והוא מחויט...) ומבחינתו הוא יתחתן עם משהיא 1 והוא מצפה שהיא תלך לפי מה שהוא מחליט אני מתחילה לשמוע ממנו שלא מענין אותו מי אני הוא מחפש אישה שתלך לפי מה שהוא רוצה שאני לא יתפלא עם הוא מסתכל בחוץ כי מבחינתו אישתו לא מתלבש יפה לטעמו אני מגישה שאני משתגעת כמצד אחד מאז שיתחתנתי תמיד ניסתי לרצות הוא לא הכיר אותי באמת ועכשיו שכבר הגעתי למצב דייי זה אני הוא לא מוכן לקבל אין לי כוחות לזהההה אין לי אנחנו עדין בטיפול זוגי אבל זה מרגיש לי שזה משהוא שאני לא מסןגלת להתפשר על זה 5 שנים התפשרתי ולא הייתי מאושרת וזה כואב שזה או לעשות רצון בעלך או להיות מאושרת.

בנות אתן ממליצות על כרית הריון או שזה חרטא ?